מדינת ישראל נ' אמסלם

החלטה

מונחת בפניי בקשה לחישוב תקופת פסילה.

השאלה שלפנינו – ממתי מתחיל מניין ימי הפסילה לגבי רישיון נהיגה שתוקפו פקע?

מבוא

ביום 02.01.13, ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש לפיו הוטלה עליו, בין היתר, פסילה של 12 חודשים מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה.

צויין בגזר הדין כי תקופת הפסילה תימנה מיום הפקדת הרישיון.

עתה עותר המבקש לחשב את תקופת הפסילה מיום מעצרו בעת ביצוע העבירה, דהיינו מיום 15.10.12, וכי למעשה תקופת הפסילה לשיטתו תמה ונשלמה.

לטענתו, לא היה לו רישיון נהיגה להפקדה וזאת מאחר ורישיונו פקע ולא חודש.

דיון והכרעה

בהתאם לסעיף 42 לפקודת התעבורה, פסילה שהטיל בית המשפט תחל מיום גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. ולעניין חישבו תקופת הפסילה קובע סעיף 42(ג)(2), כדלקמן:

"(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין –

(1)התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה".

תקנה 556(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעת, כדלקמן:

"נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט.

בהתאם לתקנה 557(א) לתקנות התעבורה חלה חובה על הנאשם להפקיד את רישיונו גם שעה שרישיון הנהיגה איננו בר תוקף-

"הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה".

גם אם אקבל את טענת הנאשם כי לא היה ברשותו רישיון נהיגה, שכן לטענתו רישיון הנהיגה שלו פקע ולא חודש, הרי שאין בכך בכדי לפטור אותו והיה עליו להפקיד תצהיר על כך כמצוות תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, אשר קובעת כדלקמן:

"הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה".

כבוד השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מ"י (פורסם בנבו, 08.04.03) עמדה על חשיבות הסדר זה שכולל מסירה בפועל של רישיון הנהיגה בין אם הוא עדיין בתוקף ובין אם פקע עוד קודם למתן גזר הדין ואף לביצוע העבירה "חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו.שוב אין בידו תעודת רישיון, ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להיעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רישיון תקף הן לגבי רישיון שתוקפו פקע".

על כך חזר בית המשפט העליון ברע"פ 4446/04 ביטון נ' מ"י (פורסם בנבו, 06.10.05) "מעבר לחובה המובנת מאליה למלא אחר הסדר שמקורו בדין, קיים גם היגיון רב בצידה של הוראה זו, הואיל וקיים חשש כי מי שנפסל יוסיף לנהוג שלא כדין תוך שהוא מתחזה, באמצעות הרישיון שנותר בידו, כמי שנהיגתו מותרת. סכנה דומה כרוכה גם ברישיון שתוקפו פקע, הואיל והנידון המוסיף להחזיק בו, עלול לשנות בו פרטים אשר יציגו מצג לפיו הרישיון תקף. מכאן הצורך בקיומו של תהליך מסירת הרישיון".