מדינת ישראל נ' אמיר

החלטה

1.לפני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של החשוד עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 16.07.11 בשעה 18:50.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 3 ימים.

4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירות של התפרצות ביום 13.03.11, בכך שביום 13.03.11 פרץ לכתובת של דירה באילת וגנב רכוש, ט.א של החשוד התגלו במקום, כאשר בחקירתו לא ענה לשאלות.

כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות, שיבוש והימלטות מהליכי חקירה.

5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה, מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשוד עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה.

החשוד נחקר בשעה 19:35 ביום 16.07.11, לא שיתף פעולה בחקירתו, כאשר ביקש שימונה לו סנגור. אינני מקבל טענת הסנגור כי חובתו של החוקר להודיע בפתח דבריו לחשוד בדבר הראיות שנתפסו במקום, כדוגמת ט.א.

רשות החקירה רשאית לנהל את חקירתה כפי שהיא מוצאת לנכון, אף שעל פי רוב נאמר לחשוד נתון שכזה, אין בכך ולא מאומה כדי לכבול את ידי המשטרה, ולא קמה לו לחשוד זכות כי מיד עם פתח החקירה יעומת עם הנתון המרכזי שבידי הרשות החוקרת.

אין בידי גם לקבל את טענת הסנגור כי יש להמתין עד צאת השבת והגעת סנגור תורן בכדי לקיים חקירה של החשוד לאחר שנועץ עם עו"ד.

בתיק שבפניי ניתנה הודעה לסנגוריה הציבורית בשעה 20:01 ביום 16.07.11.

המשטרה מנהלת את חקירותיה בתוך סד זמנים לחוץ, כאשר רשויות החקירה עוסקות בפעילות רבה ומגוונת, ונחה דעתי כי המשטרה פעלה באופן ראוי בעת שחקרה את החשוד בתיק שבפניי.

החשוד שמר שתיקה ולא שיתף פעולה עם חוקריו, כפי שמצא לנכון לעשות.

אין לקבל את הקביעה האומרת כי בכל שעה שחשוד מבקשת להיוועץ עם סנגור, חובה על הרשות החוקרת להפסיק את חקירתה ולהמתין אם וכאשר יגיע סנגור למתקן המשטרתי. כל מקרה נבחן לגופו ועל פי נסיבותיו. תפקידה של משטרת ישראל לחקור ולבצע תפקידה על פי דין. זכויות חשוד ובניהן זכות ההיוועצות שלה מעמד איתן ומוצק בדין הישראלי, אין בה כשלעצמה להביא להפסקת חקירה משטרתית והמתנה לבואו של סנגור.

בתיק שבפניי, כאשר נמצאו ט.א. של החשוד בזירת העבירה, הרי שהבקשה מידתית ואני מקבלה.

7.כמו כן, התרשמתי כי מתקיימת כנגד החשוד עילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לשיבוש הליכי חקירה, וכן נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לסיכון בטחונו של אדם או לסיכון בטחונו של הציבור.

8.נוכח המסוכנות הנחזית, אינני מעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

09.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד ליום 19.07.11 עד השעה 12:00.

10.תיק החקירה / והדו"ח הסודי מושב לחוקר.