מדינת ישראל נ' אמחמד אבו קטיש ואח'

החלטה

החלטה

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, שמייחס להם ביצוע שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329 (א') לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 והחזקת סכין – עבירה לפי סעיף 186 לחוק האמור.

מתיאור העובדות שבכתב האישום נלמד כי ביום 28.5.12 בשעה 22:00 לערך הגיע המתלונן א' לבית המרקחת באבו גוש על מנת לערוך קניות. כאשר סיים את קניותיו הבחין בכך שרכב חוסם את רכבו והוא לא יכול לצאת מהחנייה. המתלונן נכנס לרכבו והחל לצפור. בשלב זה הגיע למקום המשיב מס' 1, (להלן: "אמחמד"), והחל עימות מילולי בינו לבין המתלונן. בסופו של דבר הזיז אמחמד את הרכב ואפשר למתלונן לצאת. המתלונן המשיך עם רכבו לכיוון פיצריה סמוכה ולאחר שערך את קניותיו במקום ונכנס לרכבו, נעמד אמחמד עם הרכב לידו והחל לקלל אותו. בשלב זה יצא המתלונן מרכבו והחל ויכוח בינו לבין אמחמד, אחיו, המשיב מס' 2, (להלן: "ודיע") ואביהם של השניים, האני אבו קטיש, (להלן: "האני"). בהמשך החלו אמחמד וודיע להכות את המתלונן בידיהם.

המתלונן התקשר לאחיו ס' וביקש ממנו להגיע למקום. האח הגיע עם אח נוסף, ס', א', ג' (להלן: "המתלוננים"). בשלב זה התנפלו המשיבים והאני על המתלוננים תוך שהם זורקים לעברם אבנים ומכים אותם במקלות: אמחמד זרק אבן שפגעה בראשו של המתלונן. בעוד המתלונן מטושטש התקרב אליו ודיע כשהוא אוחז בסכין גדולה שאותה קיבל מהאני וחתך את המתלונן בלחיו השמאלית. המשיב מס' 3, (להלן: "מחמד"), בן דודם של אמחמד וודיע אחז במוט ברזל וחבט באמצעותו בראשו של ס.א.ג. וגרם לו לשבר בגולגולת. האח ס' נפגע בגבו מהאבנים שזרקו עליו המשיבים.

הסנגור לא חלק על קיום ראיות לכאורה. עם זאת, אציין כי בדיון בעניינו של האני, נבחנה מסכת הראיות על רקע הצגתו של דיסק שלא עמד בפני המשטרה ונמצא כי הודעות המתלוננים מקיימות את הנדרש לצורך קיום ראיות לכאורה. למרות זאת צוין שם כי קיים בהיבט מסוים חוסר התאמה בגין גרסת המתלוננים לבין מה שנצפה בסרט שנעוץ בכך כי המתלוננים פנו למתחם בני משפחתם של המשיבים כשבידם אלה וככל הנראה הותקפו שם ואז נמלטו בחזרה. האירוע כך נלמד מהסרט לא היה בסביבת הפיצריה, כפי שטענו המתלוננים, אלא במתחם ביתם של המשיבים. מכל מקום, יש בהודעות המתלוננים למרות הקושי המתואר באותה החלטה כדי להקים ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום.

כפועל יוצא מכך דומה כי אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר של מסוכנות הנובעת מהמעשה ומהחזקה שבחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.

לבקשת הסנגור הוזמנו והתקבלו תסקירי מעצר. בתסקירים שהוגשו נבחנה חלופת מעצר שהוצעה – מעצר בית לשלושת המשיבים באבו גוש. התסקירים מתארים כי המדובר בסכסוך בין חמולות וכי מעורבות המשפחה הגרעינית של שלושת המשיבים (אחמד וודיע הם אחים ומחמד הוא בן דודם) יש בה כדי להגביר את הסיכון להישנות התנהגות פוגעת.

באשר לאמחמד נכתב כי הוא היה הגורם הראשוני שעורר את הסיטואציה לכדי התלהטות והדבר מגביר את הסיכון הנשקף ממנו. עוד נכתב כי נוכח החשש להתלקחות נוספת, נקמה ופגיעה אפשרית באמחמד עצמו רמת המסוכנות היא גבוהה. החלופה שהוצעה לשירות המבחן - מעצר בית בפיקוח הדוד - לא נמצאה מתאימה בשל נכותו של הדוד ובשל כך שקיימת בעייתיות עם שחרור לאבו גוש.

התסקיר בעניינו של ודיע נותן תמונה דומה. לצד ההנחה כי מדובר באדם נורמטיבי נמצא כי הסיכון להישנות התנהגות פוגעת הוא 'בינוני גבוה' וכי קיימת 'מסוכנות גבוהה לתוצאות פגיעה חמורות'. החלופה שהוצעה לגביו, מעצר בית בפיקוח חמיו נמצאה לא מתאימה בשל מיקומה באבו גוש וכן בשל כך שהמפקח עובד בשעות הלילה.

שירות המבחן הגיש תסקיר גם בעניינו של מחמד ומצא רמת סיכון ומסוכנות דומה גם לגביו. הוא שלל את האפשרות לשחרור לאבו גוש וציין כי עד עתה לא התקיימה סולחה בין המשפחות המעורבות.

משכך היו פני הדברים הציע הסנגור לאתר חלופות אחרות ומפקחים שונים במקום שיהיה מרוחק מאבו גוש ואכן הוצעו חלופות מעצר לאמחמד וודיע בשועפת בפיקוחו של מר מחמד עלי ולמחמד בבית חנינה בפיקוחו של מר אחמד נמר אבו גוש. נוכח רמת המסוכנות הגבוהה שעלתה מהתסקירים הראשונים שהוגשו ונלמדה מהמעשה עצמו נתבקש שירות המבחן לבחון את החלופות המוצעות מחוץ לאבו גוש.

בתסקירים שהוגשו מצא קצין המבחן כי אף שהמדובר בחלופות מרוחקות מאבו גוש – עדיין קיימת מסוכנות וסיכון בינוני – גבוה להישנות התנהגות פוגעת. באשר לחלופה שיועדה לאמחמד ולודיע צוין כי למפקח עבר פלילי משנת 2007 בהסעת שב"ח וכי הניסיון עם מפקח אחד לשני מפוקחים הוא בעייתי בשל הצורך הטבעי שלו לצאת לסידורים שונים. שירות המבחן לא המליץ על החלופה המוצעת. כך גם באשר למחמד – המפקח המוצע בן 79 ולהתרשמות שירות המבחן אינו מודע לאחריותו ואינו מבין את המחויבות הכרוכה בכך. קצין המבחן כתב כי בשל הגיל המבוגר הוא מתקשה לראות במפקח המוצע גורם פיקוחי ומשמעותי מציב גבולות וכן הזכיר את הצורך של המפקח לצאת מהבית.

בדיון שהתקיים לאחר קבלת התסקירים הייתה עמדת המבקשת שיש לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. הסנגור ביקש שלא לקבל את המלצת שירות המבחן וביקש שבית המשפט יתרשם בעצמו מהמפקחים. הוא הצביע על כך שמדובר בחלופות המצויות במרחק ניכר מאבו גוש; המפקחים הם ראוים; לעבר הפלילי של אחד מהם אין כל משמעות ובהתחשב בכך שאנשים נורמטיביים בבסיסם מצוים במעצר מזה כחודש יש להורות על שחרורם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואף התרשמתי בעצמי מהמפקחים לא מצאתי כי ניתן להורות על שחרור המשיבים לחלופה המוצעת.

בקביעה האם קיימת חלופה למעצרם של המשיבים יש לבחון את המעשה ואת העושה:

"בבואו להשיב על שאלות אלה, על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השנייה – העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה."

(בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) , 702, 705 (1998) ההדגשה שלי – א.ד.)

באשר למעשה - האירוע בו מדובר הוא חמור מאין כמותו. המעבר המהיר בין ויכוח בעניין חניה למצב שבו אחד המתלוננים נדקר והאחר נחבט ונגרם לו שבר בגולגולת הוא מעבר מטריד ומדאיג ו"ככלל מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה להוכחת מעשה דקירה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות" (בש"פ 139/10 מדינת ישראל נ' אדיר מנור (פורסם במאגרים, 17.1.2010) וההפניות שם). באותו מקרה דובר בשימוש בסכין במועדון אך הדברים יפים גם לשימוש בה בנסיבות כמו שאירעו במקרה זה.

תגובת היתר ואבדן השליטה העצמית, שמשקפים במקרה זה את התנהגות שלושת המשיבים מעידים על מסוכנות גבוהה: אמחמד כמי שהחל באירוע; הגיע אחר המתלונן לפיצריה והיה למעשה היוזם של ה'מפגש' ושני האחרים: ודיע שהשתמש בסכין ומחמד שהשתמש במוט הברזל (השווה בש"פ 5585/11 ליאור נחמיה נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 3.8.11)).

על רקע זה מתחייבת זהירות מיוחדת בבחינת העושים ובבחינת המפקחים המוצעים והתאמתם. לאחר שניתנו שני תסקירים בעניינו של כל אחד מהמשיבים ועמדת הגורם המקצועי, שירות המבחן, הייתה חד משמעית באשר לרמת המסוכנות הנשקפת מהם וההערכה כי הסיכון להישנות ההתנהגות הוא בינוני – גבוה ולאחר שבפני התרשמות של קצין המבחן מכך שהחלופות אינן נותנות מענה מספיק, איני סבור כי יש בסיס מספיק לקביעה הפוכה.