מדינת ישראל נ' אמזלג(עציר)

החלטה

1. בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרור ממעצר, לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, כך שיבוטלו ההגבלות על תנועות המבקש וערבות הערבים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

2. כנגד הנאשם הוגש ביום 8/1/13 כתב אישום, המייחס לו שני אישומים, אשר עניינם עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לעצרו עד תום ההליכים.

3. ביום 10/1/2013 ב"כ הצדדים הגיעו, בין היתר, להסכמה לפיה ישוחרר המבקש למעצר בית מלא בבית אחיו בטבריה, ובית המשפט אישרה. ביום 30/1/2013 נעתר בית-המשפט לבקשה שהוגשה לעיון חוזר, לאפשרות יציאת הנאשם לעבודה ולהתאווררות, כמפורט שם.

4.ב"כ המבקש טוען כעת כי עד למועד הגשת בקשה דנא, טרם התקיים דיון מהותי בת"פ 14391-01-13. החל מיום 30/1/13 ועד למועד הגשת בקשה זו, שוהה המבקש במעצר בית לילי, ללא שנרשמה לחובתו הפרה כלשהי, למבקש עבר נקי לחלוטין, והוא מכחיש את האשמות נשוא כתב האישום. במכתב שכתבה המתלוננת ביום 14/7/13 והמופנה אל המשיבה מציינת, כי מאז שחרור המבקש ממעצרו, לא יצר עמה קשר כלשהו, למעט הסדרי ראיית בנם המשותף, בתיווך אמה. כן ציינה, כי המבקש פנה לדרכו, כפי שהיא פנתה לדרכה. לאור כלל הנסיבות שפורטו לעיל, ובמיוחד הזמן הרב שחלף (כ- 9 חודשים), ניתוק הקשר בין הצדדים, העובדה שטרם קוים דיון מהותי כלשהו בתיק, תוכן מכתב המתלוננת ועברו הנקי של המבקש, ביקש הוא לבטל את ההגבלות על תנועות המבקש וערבות הערבים.

5. המשיבה הביעה התנגדות לבקשה, מהטעמים שכתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות תכופות של הטרדה ואיומים מוחשיים בפגיעה במתלוננת ובבני משפחתה. למבקש הותר לצאת לעבודה, אולם הוא עושה כן במקום ספציפי ותחת פיקוח. בשאר הזמן, נתון במעצר בית תחת פיקוח אנושי. תנאים אלו מאפשרים להקהות את מסוכנותו, ועל-כן מבקשת המאשימה שלא לשנותם.

6. ביום 22/10/2013 נשמעו בפניי טענות הצדדים, אשר חזרו בעיקר על טענותיהם דלעיל.

דיון והכרעה:

7. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, נחה דעתי, כי יש להקל עם הנאשם, במובן זה שמעצר הבית הלילי יחל משעה 24:00, כאשר יתר התנאים יוותרו על כנם.

8. אכן, כתב האישום מייחס לנאשם עבירות, שאינן של מה בכך. ברם, אין להתעלם מכך, כי בחלוף הזמן שעבר מאז שהוגש כתב האישום, ובכלל זה מיום שחרורו לתנאי מעצר בית מלא, ואף מיום 30/1/13 ועד היום לכאורה לא שב לסורו ולא ביצע העבירות נשוא כתב האישום, ואף לא ביצע הפרה של תנאי המעצר שהושתו עליו, כך שלכאורה הוכיח בהתנהגותו שיש ליתן בו אמון, דבר המקהה במידת מה את מסוכנותו.

9.לכך, מתווסף מכתב המתלוננת, אשר צורף לבקשה מיום 14/7/13, שבו ציינה כי, מאותו הזמן שהמבקש השתחרר מהמעצר הפסיק ליצור איתה כל קשר טלפוני או אחר, הקשר היחיד שקיים כרגע הוא הילד המשותף וגם זאת בתיווך אמה. היא כתבה כי המבקש פנה לדרכו ותפס את כיוונו, כלשונה. כיום היא נשואה בשנית, ולכן מבחינתה, אין שום סיבה לקשר מלבד הילד.

10.כן לא ניתן להתעלם מכך, שטרם קוים דיון מהותי בתיק, והדיון המהותי הראשון קבוע רק לסוף חודש ינואר 2014. יחד עם זאת אציין כי המשיב או באת כוחו הקודמת נושאים לפחות בחלק מהאחריות לכך שלא קוים עד היום דיון מהותי בתיק העיקרי. כך למשל, בדיון שהתקיים ביום 21/1/13 טענה ב"כ כוחו דאז, כי קיבלה את הייצוג לפני מספר ימים, ובקשה דחייה ללמוד את חומר החקירה ולבוא בדברים עם המאשימה. ביום 5/3/13 ב"כ דאז הגישה בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות, ובית המשפט ביום 12/3/13 קבל את הבקשה לפנים משורת הדין.

11.חרף האמור לעיל, לא מצאתי לנכון לבטל לגמרי את תנאי מעצר הבית הלילי ו/או את ערבות הערבים. נכון, שלכאורה, המבקש לא הפר את התנאים שהוטלו עליו עד כה, אך אין מקום לבטל לגמרי את הפיקוח האנושי, שיש בו בכדי להקהות את מסוכנותו כפי שעולה מכתב האישום, במיוחד שאין זה מן הנמנע, כי הלה לא שב לסורו הואיל והיה נתון תחת פיקוח אנושי בעת שנמצא בעבודה וגם כשיצא להתאווררות.

בעניין זה, איני מוצאת לנכון במסגרת בקשה דנא, להתייחס לטענת ב"כ המבקש, כי המבקש התקשר לדבר עם הילד וכי זו לא הטרדה, אין פלטי שיחות בתיק וכו'. מקומן של טענות אלו, הינן במסגרת ישיבת ההוכחות בתיק העיקרי, ולא במסגרת בקשה דנא.

12.ב"כ המבקש טען עוד, כי עסקינן באדם עם עבר נקי לחלוטין. ברם, עצם העובדה שאין בעברו הרשעות קודמות, אינה מצביעה בהכרח, כי לא נשקפת ממנו כל סכנה.

13. לסיכום, אני מקבלת את הבקשה בחלקה, כך שמעצר הבית הלילי יחל משעה 24.00, כאשר יתר התנאים יוותרו על כנם.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: