מדינת ישראל נ' אמארה(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות בנשק- עבירה לפי סע' 144(א)+144(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בכתב האישום נטען, כי עובר ליום 2/8/11 החזיק המשיב בתת מקלע 9 מ"מ מסוג קארל גוסטב וזאת ללא רישיון על פי דין להחזקתו. ביום 2.8.11, נסע המשיב ברכב כשהוא נושא עימו את תת המקלע בתוך תיק.

5129371

3.עם הגשת כתב האישום,הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בדיון בפניי הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר וביקש לטעון לחלופת מעצר ראויה.

לטענתו, המשיב הינו אדם צעיר בן 20, ללא כל עבר פלילי למעט עבירת שבל"ר. ב"כ המשיב הדגיש כי בענייננו אין מדובר במדרג הגבוה של עבירות הנשק, כאשר לטענתו, המשיב מצא את הנשק בשקית ביער ליד כפר כנא. מכל מקום, לא ניסה כלל לעשות שימוש או עסקה בנשק. ב"כ המשיב הפנה לחלופות המעצר המוצעות וטען כי המדובר בחלופות טובות עם ערבים ראויים. בנוסף הגיש פסיקה מטעמו. נוכח כל האמור ביקש ב"כ המשיב כי זה ישוחרר לחולפת מעצר, וציין כי אין לו התנגדות שהמשיב ישלח לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

מנגד, ציין ב"כ המבקשת כי המשיב הודה באחזקתו ונשיאתו של הנשק, עבירה אשר מוגדרת כעבירת ביטחון, ועל כן מתקיימת חזקת מסוכנות סטאטוטורית. עוד הפנה ב"כ המבקשת להלכה הקובעת כי בעבירות אלו יורה בית המשפט על שחרור לחלופה במקרים חריגים בלבד. לטענתו, אין מדובר במקרה כזה שעה שלמשיב אין כל הסבר המניח את הדעת באשר לאחזקת הנשק. נוכח האמור שב וביקש כי המשיב יעצר עד תום ההליכים נגדו.

דיון והכרעה

4.אין חולק כי עבירות הנשק בהן מואשם המשיב, הינן עבירות חמורות. עבירות בנשק, כשכלי נשק רבים מוחזקים שלא כדין בידי אזרחים, הפכו למכת מדינה של ממש. ברצוני להדגיש במיוחד את גלי האלימות הפוקדים בימים אלה את המגזר עליו נמנה המשיב, כאשר באירועים אלה נפוץ השימוש בנשק בלתי חוקי. יש בתופעה זו יותר מסימן אחד לדאגה, בעיקר בשל הסכנה הטמונה בהחזקת נשקים בידי אנשים לא מורשים, ובמיוחד כשהנשק נגיש, השימוש בו נעשה קל יותר, ובהמשך תוצאותיו הרות אסון.

החזקת נשק בידי אזרחים טמון בה סיכון עצום, והסיכון מקבל משנה תוקף כשאותו נשק מוחזק בידי אנשים בלתי מורשים. יתרה מזאת, נשק כזה עלול להתגלגל ולהגיע לגורמים פליליים או עוינים, דבר אשר יש בו כדי להביא לפגיעה חמורה בציבור, ועלול חס וחלילה לגרום לאסונות של ממש בחיי אדם, בפרט בתקופה הנוכחית בה שרויה המדינה, והמצב הבטחוני הקשה שבו בטחון הציבור עומד בסכנה של ממש, ובעניין זה לא אחת נאמר על ידי בית המשפט העליון:

"משקלה של הסכנה שבהחזקת נשק למטרות אלה, כבד ביותר ומטה בדרך כלל את הכף לכיוון מעצר, לפיכך על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו את חלופת המעצר (ראה בש"פ 2262/99 גוייטים נ. מ"י, תקדין עליון 99 (2) 412).

בענייננו, חומרה יתרה עולה ממעשי המשיב שעה שהסבריו בדבר הדרך בה הגיע הנשק לידיו, אינם מניחים את הדעת בלשון המעטה.

אולם, על אף חומרת העבירות המיוחסות למשיב, נקבע לא אחת בפסיקה, כי ראוי שכל מקרה יבחן בנפרד בהתאם לנסיבותיו הייחודיות:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה" (ראה בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכה, תק-על 98(2), 1161).

עוד הדגיש בית המשפט העליון כי:

"המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש ואינו מיועד להשיג מטרה של הרתעה וכל מקרה נבחן לנסיבותיו הן באשר לקיום ראיות לכאורה והן באשר לאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של נאשם פחותה (הוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996). אכן כל מקרה צריך להיבחן לנסיבותיו ועל אחת כמה וכמה בשלב ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים, עת עומדת לנאשם חזקת חפות" (בש"פ 2506/05 תומר טקשה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (1) 4872).

המשיב הינו אדם צעיר (בן 20), בעברו הרשעה אחת בלבד בעבירת שבל"ר, ונראה כי המדובר באדם שאורח חייו נורמטיבי. עם זאת, ועל מנת לבחוק לעומק את נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של המשיב, ובאם ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של שחרורו לחלופת מעצר, ראוי להפנותו לשירות המבחן, בהיותו הגורם המקצועי ובעל הכלים המתאימים לכך, שיערוך תסקיר מעצר אודות המשיב, במסגרתו יבחן שירות המבחן את החלופות שהוצעו על ידו.

5.אי לכך ולאור האמור לעיל, אני מפנה את המשיב לשירות המבחן, אשר יגיש תסקיר מעצר בעניינו לא יאוחר מיום 14/09/11.