מדינת ישראל נ' אלקשחר

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפני להכרעה השאלה האם נתן הנאשם זכות קדימה למשאית בדרך החוצה אשר נכנסה לצומת משמאל לכיוון נסיעת הנאשם.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לתמרור האט ותן זכות קדימה, נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונה עקב כך.

ביום 3.11.11 כפר הנאשם באישומים המיוחסים לו וטען כי נכנס לצומת כאשר המשאית השנייה הייתה במרחק של 300 עד 400 מטר מהצומת וכתוצאה מתקלה ברכבו מערכת ההילוכים לא השתלבה וכפועל יוצא מכך נותר במקום והתרחשה התאונה עם הרכב המעורב.

אין מחלוקת כי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור ב-36 (האט ותן זכות קדימה)

פרשת התביעה –

מטעם המדינה העידו מומחה לפענוח טכוגרף (ע.ת 1) , בוחן תנועה אשר חקר את התאונה (ע.ת 2) , הנהג המעורב (ע.ת 3).

בהתאם לחוות דעתו של ע.ת 1 להלן נתוני תנועת רכב הנאשם לפי ניתוח טכוגרף:

הנאשם האט ממהירות של 86 קמ"ש לעצירה, לאחר כדקה של עמידה האיץ את רכבו למהירות של 12 קמ"ש ובמצב זה אובחנה התנגשות לפי רטט במחט הטכוגרף והאטה לעצירה.

ביחס לדיסקת הרכב המעורב, להלן נתוני תנועת הרכב לפי ניתוח טכוגרף :

אובחנה נהיגה במהירות ממוצעת של 90 קמ"ש.

בשעה 15:37 אובחנה האטה חדה ממהירות 90 קמ"ש במהלכה אובחן רטט ראשוני ב-86 קמ"ש האטה נוספת ל-40 קמ"ש והופעת רטט התנגשותי שני עד לעצירה.

המומחה קבע כי מהירות 86 (רטט ראשון) אינה מאפיינת את מהירות הרכב בעת ההתנגשות עצמה אלא המדובר באירוע של בלימת חירום. לפי חוות הדעת הרטט ההתנגשותי השני ב-40 קמ"ש משקף את מהירות הרכב בעת ההתנגשות.

הנאשם עצמו לא הגיש חוות דעת נגדית לקביעותיו של ע.ת 1, לא בוצעה לעד זה חקירה נגדית מהותית ולכן אני קובע כי ממצאיו של ע.ת 1 מתקבלים כבעלי משקל מלא בתיק זה.

אני מאמץ את המסקנות המופיעות בת/1 כעובדות מוכחות בתיק זה.

ע.ת 2, בוחן התנועה קבע כי הגורם לתאונה הוא אי ציות לתמרור ב-36 (האט ותן זכות קדימה) מצד הנאשם שלטענתו חסם את נתיבו ודרכו של נהג המשאית המעורב.

שדה הראייה מקו הצומת אליו הגיע הנאשם לשמאל נמצא ונמדד כ-200 מטר.

הבוחן חקר את הנאשם ועדותו במשטרה הוגשה וסומנה כת/5.