מדינת ישראל נ' אלעקל(עציר)

החלטה

הרשאי היועץ המשפטי לממשלה להסמיך תובע משטרתי להגיש כתב אישום בעבירה שלפי חלוקת הסמכויות הקבועה בסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, נתונה לטיפולה הבלעדי של הפרקליטות?

1.ביום 04.12.12 הגישה משטרת ישראל, באמצעות תובע משטרתי מיחידת לה"ב 433, כתב אישום המייחס לנאשם שלושה אישומים, עיקריים בו, של שימוש פחזני בגז לפי סעיף 338 (א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), לצד עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית.

2.התיק החל מתברר בפני כאשר הנאשם אינו עצור, וישיבת ההוכחות הראשונה בתיק נקבעה ליום 25.06.13; המשך שמיעת ההוכחות נקבע ליום 09.07.13. ביום 09.07.13 נדחתה ישיבת ההוכחות - מפאת עומס רב באותו יום - ליום 01.10.13 ולישיבה נוספת ביום 22.10.13.

דא עקא, שבמהלך חודש אוגוסט שנה זו נעצר הנאשם עד לתום ההליכים, ובהתאם לכך קיבלתי את בקשת ההגנה להקדים את מועד המשך שמיעת הראיות, וקבעתי מועד כאמור ליום 08.09.13.

אותה הבקשה להקדמת מועד הדיון, כללה גם טענה מקדמית מצד ההגנה, לפיה התבקש בית המשפט לבטל את האישומים לפי סעיף 338 (א)(3) לחוק העונשין, עקב הכללתם בכתב האישום בחוסר סמכות של התובעת, תובעת משטרתית, להבדיל מפרקליט/ה. מכאן, השאלה המונחת להכרעה בפני בית המשפט היום, כאמור בכותרת החלטה זו.

3.בישיבת 08.09.13 הודיעה התביעה כי הטענה המקדמית דלעיל הועלתה זה מכבר בפני בית משפט זה, בפני חברי, כב' השופט צחי עוזיאל, אשר אמור היה להכריע בה תוך זמן קצר, ועל כן, בין היתר, וגם על מנת שלא לשחת עוד זמן שנועד לשמיעת עדים שכבר הגיעו לבית המשפט, החלטתי להמשיך בשמיעת העדים, ולהניח את סוגיית הסמכות להכרעה בזמן מאוחר יותר.

4.ואמנם, ארבעה ימים מאוחר יותר, ביום 12.09.13, ניתנה החלטת כב' השופט עוזיאל במסגרת ת"פ 1496-12-12, בעניין מדינת ישראל נ' יגאל ראובן (להלן: "ראובן"), במסגרתה קיבל בית המשפט את עמדת התביעה, לפיה רשאי גם רשאי היועץ המשפטי לממשלה להסמיך תובע משטרתי להגיש כתב אישום בעבירות ה"שייכות" לטיפול בלעדי של פרקליט, בהתאם לסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

5.ביום 01.10.13 המשיכה להתברר פרשת התביעה, כאשר בראשית הדיון העליתי קושיות מסוימות באוזני הצדדים ביחס לפלוגתא האמורה, ובסופו של יום הוחלט, בין היתר, לאפשר לצדדים להשלים טיעונם ביחס לסוגיית הסמכות דנא, וכך עשו הצדדים, בכתב.

6.לאחר ששמעתי וקראתי את טיעוני הצדדים, עיינתי לעומק בהחלטת חברי, כב' השופט עוזיאל, בפרשת ראובן, עליה נשענת התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין הוא עם ההגנה, וכי היועץ המשפטי לממשלה לא היה רשאי, בכל הכבוד, להסמיך תובע משטרתי להגיש כתב אישום בעבירה לפי סעיף 338 (א)(3) לחוק העונשין, כמבואר וכמפורט להלן.

7.אסביר: סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, תחת הכותרת "העברת חומר חקירה לפרקליט או לתובע משטרתי" את חלוקת הטיפול בתיקים הפליליים בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית, והכל לאורו של חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 - הוראת שעה), התשע"א - 2010 (להלן: "תיקון 62").

מטרת תיקון 62 הייתה לקבוע חלוקה ברורה ביחס לשאלה איזה תיק (במובן של איזו עבירה, כמובן) יטופל על ידי התביעה המשטרתית, ואיזה תיק יטופל על ידי הפרקליטות.

סעיף 60 מחלק איפוא את המלאכה בין שני הגופים הנכבדים, כאשר אין מחלוקת כי עבירת שימוש פחזני באש או בחומר דליק, לפי סעיף 338 (א)(3) לחוק העונשין, הוא מנת חלקה הבלעדי של הפרקליטות.

כיצד אפוא הגיע תיק זה, שעיקרו בירור ביצוע עבירות של שימוש פחזני באש ובחומר דליק, כאמור לעיל, לטיפולה של יחידת לה"ב, באמצעות תובע משטרתי?

לשיטת התביעה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בכל זאת, להסמיך תובע משטרתי, חרף החלוקה הברורה והחד משמעית דלעיל, לטפל ולהגיש כתב אישום בעבירה דנא, כאשר התביעה מצביעה על מקור הסמכות האמורה, הנטועה לדידה בהוראת סעיף 60 (ט) לחוק סדר הדין הפלילי.

סעיף 60(ט) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, בלשון ברורה וחד משמעית, כך:

"הוראות סעיף זה לא יחולו על תובע שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 12(א)(1)(ב), שאינו שוטר" (ההדגשה אינה במקור - ש.ב).
סעיף 12 (א)(1)(ב) לחוק סדר דין הפלילי קובע:

"(א) ואלה התובעים:

(1) היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו, ואלה הם: