מדינת ישראל נ' אלעסאם

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת מעצרו של החשוד מכוח סעיף 17ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 [להלן: החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 26.12.2010, ומעצרו הוארך עד היום עד לשעה 12:00.

ב"כ המבקשת הודה כי נפלה טעות משסבר כי המעצר הוארך עד מחר, 30.12.2010.

הבקשה שבפניי הינה בקשה למעצר על פי סעיף 17 ד', לאחר שהחשוד כבר שוחרר בשעה 12:00. בקשה זו הוגשה בסביבות השעה 12:30, ואולם נפתחה לאחר אישורו של בימ"ש זה בשעה 13:28, דהיינו באיחור של כשעה.

ב"כ החשוד טען כי משעה שפקע מעצרו של החשוד, הרי שלאור לשונו המפורשת של סעיף 17 ד' אין לבימ"ש זה הסמכות להורות על מעצרו על פי סעיף זה.

3.אכן נפלה תקלה וב"כ המבקשת אף הודה בכך, ואולם סבורה אני כי אין לקבל את טענת הסניגור מהנימוקים כדלקמן:

בהחלטתו של ביהמ"ש בבש"פ 11114/05, קבע ביהמ"ש כי בדין הוארך מעצרם של העוררים שעה שהארכת המעצר בעניינם הסתיימה עוד קודם לכן ועת הוגשה בפניהם בקשה להארכת מעצר על יסוד הצהרת תובע לפי סעיף 17 ד'. ביהמ"ש העליון הותיר את החלטת ביהמ"ש קמא על כנה.

במקרה דנן אכן היה מדובר במעצר בלתי חוקי עובר להגשת הבקשה למעצר לפי סעיף 17, ואולם ביהמ"ש בהכרעתו היפנה לפסק דינה של כב' השופטת דורנר 6908/03 ליאור כנפו נ' מ"י, שם נקבע כהאי לישנא: "הגם שראוי הוא להקפיד על קיום החוק הפוגע בחירותו של אדם, הרי אינני סבורה שהשעה הנוספת הקימה תקלה שיש להתחשב בה בהחלטה לבקשה למעצר... סמכות עומדת לו לביהמ"ש בכל מקרה גם אם קודם לכן מעצר האיש החשוד על ידי המשטרה לא היה חוקי, אלא שאז עשוי מעצר זה להיות נסיבה שיש להתחשב בה לצורך הארכת המעצר".

בבש"פ 779/04 אשרף נ' מ"י, קבע ביהמ"ש כי: "... גם מקום שבו נפל פגם בהליכי הארכת מעצר אין ביהמ"ש הדן בבקשה רשאי להתעלם מן החומר שבפניו ושומה עליו לדון בבקשה לגופה ולהחליט בה. זאת משום שהטענה בדבר גם שנפל בהליך המעצר, גם מקום שנפל פגם כאמור, צריך שתיבחן אל מול האינטרס הציבורי להמשיך ולעצור את החשוד לצורכי חקירה, בהתחשב בטיבן של העבירות הנחקרות ובהתחשב בחשש לפגיעה בחקירה...".

במקרה דנן אכן לא היה מדובר בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 17, ואולם ניתן להקיש על אותו הגיון של האיזון שבין האינטרס הציבורי לבין הפגיעה בחירותו של החשוד ובייחוד עת המדובר בפער של כשעה בין פקיעת מעצרו לבין הגשת הבקשה דנן.

כב' השופט קדמי בספרו "סדר הדין בפלילים" מהדורה 2008 בעמ' 203, סובר: "כי אין מניעה לעשות שימוש בהוראות סעיף 17 ד' גם אם בעת הגשת הבקשה להארכה אינו נתון במעצר כחוק".

4.בנסיבות העניין, משהמדובר בסדרה של עבירות חמורות המקימות עילת מעצר של מסוכנות ושעה שהחשוד ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו תוך שהוא מפר תנאי שחרורו בערובה בתיק מ"ת 37860-07-10 של בימ"ש השלום בבאר-שבע, ולאחר ששוכנעתי כי מתקיימים התנאים שבסעיף 17 ד', קרי: כי קיימת עילה לכאורה לבקש את מעצרו של החשוד עד תום ההליכים בעניינו, בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אני סבורה כי יש להורות איפוא על הארכת מעצרו של החשוד עד השעה 17:00.

9.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד ליום 29.12.2010 שעה 17:00.

10.תיק החקירה מושב לחוקר.

11.צו מעצר נחתם בד בבד.

12.אני מורה לשב"ס לקחת לאלתר את החשוד שנמצא באולם ביהמ"ש ולהביאו למעצר.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ב טבת תשע"א, 29/12/2010 במעמד הנוכחים.

רות אטדגי-פריאנטה, שופטת