מדינת ישראל נ' אלעזר(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשים למתן צו לגילוי חומר חקירה, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").

נגד המבקשים הוגש ביום 19.10.10 כתב אישום המייחס להם עבירה של שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, עבירה לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח משולב), תשכ"ט – 1969;

למשיב 1 מיוחסת גם עבירה של ניסיון הפרעת שוטר במילוי תפקידו, על פי סעיף 275 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז 19787 (להלן:"החוק");

למשיב 2 מיוחסות גם עבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו על פי סעיף 275 לחוק.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 29.10.08, סמוך לשעה 4:00 ביצעו המבקשים עבירות תעבורה ברכב בו נסעו, בהיותם בגילופין. השוטרים אלדד פרץ (הלן: "אלדד") וגרשון סגל (להלן: "גרשון"), שאותה שעה ביצעו תפקידם כדין, ביקשו לערוך חיפוש על משיב 2, אשר הגיב באיומים כלפי השוטר אלדד, התנגד למעצרו והכשיל את השוטרים מלבצע תפקידם כדין. משיב 1 ניסה להפריע לשוטר אלדד, לבצע תפקידו, בכך שרץ לעברו ולעבר משיב 2, אך נעצר על ידי השוטר גרשון, שנאלץ להשתמש נגדו בכוח סביר, נוכח התנגדותו למעצר, בכך שלא נתן את ידיו לשוטר לצורך מעצרו.

לאחר האירוע, נשוא כתב האישום, וטרם הגשת כתב האישום נגדם, הגישו המבקשים תלונה במח"ש נגד השוטר אלדד, בגין התנהלותו והתנהגותו באירוע נשוא כתב האישום.

בעקבות תלונתם הוגש נגד אלדד כתב אישום לבית הדין המשמעתי, נשמעו עדויות וניתנה הכרעת דין, המזכה אותו מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

במעמד הדיון, שהתקיים ביום 7.12.11, בו נמסרה כפירת המבקשים, לעובדות כתב האישום נגדם, ביקש בא כוחם להורות למשיבה להעביר לידיו את הפרוטוקולים מהדיונים בבית הדין המשמעתי ואת הכרעת הדין שניתנה בעניינו של אלדד, שהינו עד תביעה בתיק דנן.

לטענתו, לא די בידיעה כי השוטר זוכה, בהליך שהתקיים בבית הדין המשמעתי, שכן לשיטתו קיים הבדל בין זיכוי מלא לבין זיכוי מחמת הספק.

בתגובתה לבקשה הביעה המשיבה התנגדות להעברת החומר המבוקש להגנה וטענה כי ביום 13.11.11 צולם, ע"י ההגנה, כל חומר החקירה הרלוונטי שנאסף על ידי חוקרי מח"ש ושנמצא בתיק המח"ש; תיק המח"ש הסתיים בזיכוי השוטר אלדד ומשכך החומר המבוקש אינו נכנס לגדר חומר חקירה רלוואנטי, החוסה תחת סעיף 74 לחסד"פ והפרוש לעיון ההגנה.

לטענת המשיבה נימוקי הזיכוי אינם רלוונטיים, שכן, מדובר בניתוח חומר החקירה שהוביל לזיכוי, והרי חומר החקירה כולו הועמד לעיון המבקשים. בטיעוניה הפנתה לבג"צ 233/85, אל הוייזל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, 129.

המבקשים הגישו, באמצעות בא כוחם, תגובה לתגובת המשיבה ובה טענו כי קיימת רלוונטיות לפרוטוקולים הן מאחר וההגנה יכולה ללמוד מתשובותיו של אלדד והן מאחר שיש בחומר המבוקש כדי לשפוך אור על התנהלות הצדדים במקרה המיוחס לצדדים. בטיעוניו הפנה ב"כ המבקשים לבש"פ 9322/09 עבד מסראוה נ' מד"י, פ"ד נד(1) 376 ובג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3) 630.

המסגרת הנורמטיבית קבועה בסעיף 74(ב) לחסד"פ, בו עוגנה זכות העיון של נאשם בחומר החקירה ועל פיו:

"נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".

החוק אינו מגדיר באופן מפורש מהו "חומר חקירה" והלכה היא כי המבחן העיקרי הינו האם החומר המבוקש עשוי להיות רלוונטי להגנת הנאשם. לשאלת הרלוונטיות יש בדרך כלל לתת פרשנות מרחיבה, כשלהווי ידוע כי "כי אין חקר לתבונת סנגור מוכשר" (ראה ע"פ 35/50 מלכה ואח' נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד 429, 433, מפי כב' השופט (כתוארו אז) אולשן).

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ג' בך, אליו היפנה ב"כ הנאשם בתגובתו לתשובת המשיבה לבקשתו:

"כל ראיה, העשויה להיות רלוונטית, לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטראלית, לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל ב"חומר החקירה" העומד לעיון הסנגוריה" (בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3) 630, 633-634).ו

וכך באה לידי ביטוי תכלית החובה לגילוי חומר חקירה, בהחלטתו של כב' השופט א. גרוניס בבש"פ 11042/04, פלוני נ' מ"י:

"תכליתה של החובה האמורה הינה ליתן לנאשם הזדמנות להתגונן באופן מלא נגד האישומים המיוחסים לו. במילים אחרות, המטרה הינה להבטיח את קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן" (פד"י נט(4) 203).