מדינת ישראל נ' אלסייד(עציר)

החלטה

המשיב שבפני עומד לדין בבית משפט שלום בבאר שבע. בכתב האישום שהוגש נגדו, נטען כי ביום 25.7.2011, הסיע ברכבו 4 תושבי הרשות הפלסטינית שנכנסו ושהו בישראל שלא כחוק. במקביל לכתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.

בית המשפט קמא, החליט, לאחר התלבטות רבה, להורות על שחרורו בתנאי ערובה של מעצר בית בבית דודו, בהפקדת ערובה במזומן בסך 15,000 ₪, וערבויות עצמיות של הערבים.

בפני ערר שהגישה המדינה נגד אותה החלטה.

בהודעת הערר נטען, כי המשיב דנן הורשע בעבר בעבירות דומות, וחודש בלבד לפני מעצרו הנוכחי, ביום 19.6.2011, נגזר דינו בגין שתי עבירות של הסעת שב"חים שלא כדין, למאסר בעבודות שירות אותם אמור היה לבצע בספטמבר.

עוד נטען, כי בתחקורים שערכו לו השוטרים שעצרו אותו, סמוך לנקודה בה המתין ברכבו לתושבי הרש"פ בעת כניסתם לישראל, מסר להם המשיב, כי הוא עוסק בהסעות שב"חים דבר יום ביומו, הוא נוהג לעשות 8 "נגלות" ביום, וכל שב"ח משלם לו 150 ₪ עבור הסעתו והכנסתו לישראל ברכבו.

המדינה טוענת בערר, כי מחומר החקירה עולה לכאורה, כי המדובר במי שאינו ירא את החוק, שהסעות השב"חים הם עיסוקו היום יומי, ולכן שחרורו בתנאי ערובה בצמוד למקום מגוריו הקבוע (בבית דודו במתחם שבט אלסייד), אין בו להשיג את מטרת המעצר.

הסנגור טוען, כי אין מקום לשנות מהחלטת בית משפט קמא. הסנגור מסכים לקיום ראיות לכאוריות מעצם העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום, אולם לטענתו, המשיב מכחיש מכל וכל את הדברים המיוחסים לו על ידי שני השוטרים שעצרו אותו בעת ביצוע המעשה, כפי שנרשמו על ידם בדוח המעצר ובדוחות הפעולה שערכו.

בדין קבע בית משפט קמא, כי בעניינו ובנסיבותיו של המשיב דנן, קמה "עילת מעצר של מסוכנות בדרגה גבוהה, בשל העבריינות החוזרת לכאורה. על כך יש להוסיף את העובדה, שלחובת המשיב מאסר מותנה בגין ההרשעה האמורה לעיל, הוא אף אמור להתחיל לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, בספטמבר 2011".

כמו כן בדין קבע בית המשפט קמא כי חלופת המעצר שהוצעה בדמות מעצר בית בבית הדוד במתחם שבט אלסייד הינה בעייתית. זאת כדברי בית המשפט קמא בהחלטתו: "מסוכנותו של המשיב עשויה להתממש מקום שייצא ממקום מעצר הבית וישוב להסיע שוהים בלתי חוקיים בשל הפיתוי הכלכלי והרווח הגבוה הצפוי לו מעיסוק זה".

קביעותיו האמורות של בית המשפט קמא מבוססות ומתבקשות מתוך הנתונים בעניינו של המשיב שחלקן פורט לעיל. כאמור, בדוחות הפעולה ודו"ח המעצר של המשיב נרשמו מפיו על ידי שני השוטרים שהיו במקום הדברים שחלקם צוטטו לעיל. בשלב ז השל בחינת לכאוריות הראיות יש בדברים אלו כדי להעיד על המסוכנות הרבה הנודעת מעורר זה כפי שציין בצדק בית המשפט קמא.

המדובר במי שכחודש בלבד לפני המיוחס לו עתה הורשע בעבירות דומות, דינו נגזר למעצר של עבודות שירות, תלוי כנגדו מאסר על תנאי אם ישוב ויורשע.

כל אלה, לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע לכאורה את המיוחס לו עתה.

לא זו בלבד אלא שבדברים המצוטטים מפיו על ידי שני השוטרים שהבחינו בו ממתין ברכבו לקליטת נכנסים שלא כחוק לישראל הוא מגלה בוז מוחלט להוראת החוק, לאוכפי החוק ומצהיר על כך שביצוע העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים הינה למעשה עיסוקו הקבוע והיום יומי.

נוכח כל אלה, שגה לדעתי בית המשפט קמא בהחליטו בסופו של יום לשחרר את המשיב לחלופה אליה החליט.

חלופה זו על פני הדברים לא תיסכון בעליל למשיב דנן בנסיבותיו המפורטות לעיל. מי שגילה את עצמו כמי שהחוק, אימת החוק, מאסר על תנאי, המתנה לתחילת ביצוע המאסר וכל כיוצא באלו, אינם מרתיעים אותו מלשוב ולבצע לכאורה את אותם המעשים, קשה לי להבין כיצד זה יירתע לפתע מהיותו בבית הדוד באותו מקום מגורים שממנו יצא לבצע את המעשים.

לאור כל זאת, דין הערר להתקבל.

אוסיף ואציין כי לאור הראיות הלכאוריות המשמעותיות ביותר לעבירה המיוחסת לו עתה, ההליכים לגופם אמורים להיות קצרים ביותר וניתן לסיימם בהקדם.

סוף דבר, מהנימוקים שפירטתי לעיל, אני מקבל את הערר, מבטל את החלטת בית משפט השלום ומורה כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תשע"א, 28/07/2011 במעמד הנוכחים.