מדינת ישראל נ' אלמקייס

החלטה

מבוא:

לפני בקשה לפסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בהתאם לסעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה.

על פי כתב האישום נהג המשיב ביום 04.07.11, ברכב משא אחוד מסוג פולקסווגן, בכביש מספר 1 מכיוון מערב למזרח בנתיב הימיני מבין שניים, אותה עת נסע מאחוריו בכיוון נסיעתו ובנתיב השמאלי אופנוע רכוב בידי המנוח, במהלך הנסיעה המשיב הסיט בפתאומיות את רכבו מהנתיב הימיני, שמאלה, ללא איתות או סימון, לכיוון מעבר לרכב ביטחון, כך שרכבו עמד כמעט בניצב לכביש מספר 1. כתוצאה מפנייתו נחסם נתיב תיב האופנוע, אשר התנגש ברכב המשיב, המנוח נפצע קשה ומת במקום. עוד אציין כי מהבקשה לפסילה עד תום ההליכים עולה כי המשיב הזיז רכבו לאחור לאחר ההתנגשוות.

חזקת המסוכנות:

4. סעיף 46ב לפקודת התעבורה, קובע חזקת מסוכנות של נהג אשר מואשם בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. ולפיו הנטל לשכנע את בית המשפט בכך שאין בנהיגתו משום סכנה לציבור ולסתור את החזקה עבר לכתפי הנהג.

בבש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל נפסק כדלהלן:

"בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר כי מדובר בפסילה "אוטומטית", אשר מטרתה "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז – 2007, ה"ח 129). אמור מעתה, כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה."

כן נפסק בבש"פ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל :

"המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם-לדעתי-לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו".

5. על מסוכנותו של המשיב, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) ניתן ביום 11.2.1999; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (5) 578-579) והכל כמובן לאור התיקון בחוק כאמור מעל.

ב"כ המשיב בטיעוניה היום, ניסתה לשכנע את בית המשפט כי ראיות התביעה לוקות בחסר, לטענתה בשחזור הבוחן ישנה טעות במיקום הרכב לאחר התאונה. בשרטוט הבוחן יש טעות בכיווני הנסיעה של המשיב. ישנה רשלנות תורמת של המנוח שכן נתיב נהיגתו לא נחסם לחלוטין. בדמו של המנוח נמצא חומר משכך כאבים כך שיתכן ולא היה במיטבו בזמן התאונה. אין דו"ח פתולוגי וסיבת המוות לא הובחנה. המנוח נסע במהירות גבוהה ביותר. המשיב אכן סטה מהנתיב הימיני אולם לא זיהה כל תנועה מסביבו, עברו התעבורתי של המשיב אינו מכביד, וכן למבקש נסיבות אישיות קשות ביותר כמפורט בפרוטוקול הדיון ובמסמכים אשר הוגשו בהסכמה.

7. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את תיק החקירה, מצאתי כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב להוכחת אשמתו בתאונה ואני סבור שנסיבות התאונה מעידות על מסוכנותו של המשיב וכי החזקה לא נסתרה גם לאור טיעוניה המלומדים של ב"כ המשיב.

ואלה נימוקי החלטתי:

מעיון בחומר החקירה עולה כי:

בתיק עדויות של מספר עדים לתאונה, בעדותו של מר לוריאן, עולה התמונה (ש' 6) שהמשיב:

"סטה עם רכבו ללא כל סימן או התראה מוקדמת, הסתובב שמאלה מהנתיב הימיני, הוא היה לפני וממש פנה שמאלה לכיוון המעבר משמאל, שבין הנתיבים... הוא חסם את כל הנתיב השמאלי לכיוון המעבר, אני הייתי בהלם ועצרתי מיד... אני ראיתי אופנוע מגיע מצד שמאל שלי... וראיתי איך האופנוע פוגע ברכב שהרכב חסם את הנתיב, הוא עף ונפל לכביש...".

ובהמשך ש' 1 עמ' 2: "האופנוע פגע בו בפינה מאחורה, לא היה לו אפילו זמן לסובב להגיב ולא היה לו סיכוי"