מדינת ישראל נ' אלמליח

החלטה

הבקשה נדחית.

המקור הנורמטיבי לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם הינו בסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), הקובע כי בית המשפט רשאי לבטלו "אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

ע"פ רע"פ 01 /9142 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז' (6) 793, עמוד 803.

"אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק-דין קבועות בסעיף 130(ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק-דין: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק-הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק-דין גם אם אי-התייצבותו נבעה מרשלנות גרדא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה בית-המשפט את בקשתו"

האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות:

אין ספק שהמבקש ידע על מועד הדיון וניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפט ולקבל את יומו בבית המשפט.

המבקש חתום אישית על אישור מסירת ההזמנה לדיון - מס' אישור המסירה 90001020180.

המבקש טען כי היה חולה ביום הדיון ואומנם הועבר אישור רפואי במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. אולם האישור הרפואי הינו מיום 29.12.11, כאשר הדיון שבו נדון המבקש היה ביום 26.12.11 דהינו אישור המחלה רטרואקטיבי ויתרה מכך, אף רשום עליו שאינו תקף למוסדות משפטיים.

לטעמו של בית המשפט, אם אכן היה המבקש "מצונן" מיום 25.12.11 כאמור באישור, היה עליו לפנות בבקשה לדחיית מועד דיון טרם הדיון ולא להמתין למתן פסק דין בעניינו.

לעניין זה, יש לציין את החלטת כבוד השופט אבן-ארי בע"פ 70618/00 סלמן נ' מ"י, בו נדחתה בקשה לביטול שפיטה בהעדר שהנאשם הציג אישור מחלה רטרואקטיבי.

למבקש, שלא התייצב לדיון, ולא הציג טעם מספיק להיעדר התייצבותו ולכך שלא טרח לבקש מראש רשות להיעדר, אין להלין אלא על עצמו וראה רע"א 418/85 (רוקינשטיין).

אשר על כן בית המשפט מוצא כי אין סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

האם קיים עיוות דין:

בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין.

אוסיף כי עברו של הנאשם אינו מקל עימו, מדובר בענישה מתונה ביחס לחומרת העבירה ואין ספק שלא לעיוות דין כזה, כיוונו המחוקק והפסיקה.

סיכום:

לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. המבקש לא הראה כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או לאי הגשת בקשת דחיה מבעוד מועד. באי ביטול פסק הדין לא יגרם עיוות דין – סוף דבר הבקשה נידחית.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: