מדינת ישראל נ' אלמחאריק(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים , עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וכן עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

במהלך הדיון בבקשה הסכים ב"כ המשיב כי קיימות ראיות לכאורה.

בהתייחס לעילת המעצר טען ב"כ המשיב כי לנוכח העבירה המיוחסת למשיב, שהיא עבירת רכוש, לא קמה עילת מעצר, או למצער, מדובר בעילת מעצר גבולית וכי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר.

ב"כ המבקשת טען כי קמה עילת מעצר של מסוכנות הנובעת הן מן העבירה והן מעברו הפלילי של המשיב.

בעניין זה הפנה ב"כ המבקשת לבש"פ 45/10, החלטתו של כב' השופט עמית מיום 07/01/10.

לאחר ששמעתי את הצדדים, סבורני כי על אף שמדובר בעבירת רכוש, הרי שיש בעבירה זו כשאליה מצטרף עברו הפלילי של המשיב, כדי להקים עילת מעצר. כפי שנקבע בבש"פ 45/10 מפי כב' השופט עמית "כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר" ובהמשך הדברים "... העבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הביטחון האישי של הציבור...".

אמנם צודק ב"כ המשיב כשהוא מדבר על מידתה של המסוכנות ואכן אין מדובר במסוכנות ניכרת כפי הדבר בעבירות אחרות, אולם סבורני לאור האמור, כי מסוכנות כלשהי בודאי קיימת ולפיכך אכן מתקיימת עילת מעצר.

בבוא בית המשפט לבחון את החלופה, הרי שיש ליתן משקל לטעמי למידתה של המסוכנות וככל שהמסוכנות פחותה, כך החלופה שתיבחן תהא פחות הרמטית.

יחד עם זאת, לאחר ששמעתי את החלופה שהוצעה, סבורני כי גם במקרה זה, על אף האמור בעניין המסוכנות, אין די בחלופה שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות או אף להוות חלופה מספקת.

מדובר בערבה שהיא חברתו של המשיב, אשר לה עצמה עבר פלילי ואשר גם היא עצמה ציינה כי המשיב לא מצוי עימה כל העת. חומרה מיוחדת אני מייחסת לעובדה שמאסרו של המשיב בעבר, היה בגין עבירות אלימות כלפי הערבה עצמה וגם בכך יש כדי לטעת ספק בדבר יכולתה לפקח על המשיב.

לאור האמור לעיל, סבורני כי החלופה שהוצעה אינה מספקת.

ואולם, ככל שתוצע חלופה אחרת, אזי בודאי שהיא תישקל.

לאור האמור אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תש"ע, 02/02/2010 במעמד הנוכחים.

עירית קויפמן, שופטת

הוקלד על ידי: עינת חייט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: