מדינת ישראל נ' אלמחארזה(עציר)

הכרעת דין

לאור הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, אני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו כמפורט בכתב האישום, שהן שתי כניסות לישראל ושהייה בישראל שלא כדין.

ניתנה והודעה היום י"א סיון תש"ע, 24/05/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום בשתי כניסות שלא כדין לישראל ושהייה בישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן: "החוק"), כאשר אחת עניינה ביום 16.05.10 והשנייה מיום 23.05.10, שאז גם נעצר.

2.הנאשם בן 26, תושב דהריה שבשטחי הרשות הפלסטינית, לדבריו מפרנס את משפחתו ולו ילדה אחת. לטענת הנאשם, הוא נכנס לישראל במטרה למצוא בה את פרנסתו, ולטענתו, למד את הלקח ממעצרו והוא לא יחזור על מעשיו. לנאשם אין עבר פלילי והוא הודה בכתב האישום כבר בהזדמנות הראשונה, וביקש לעשות זאת עוד לעת הדיון בבקשה להארכת מעצרו, עם הגשת כתב האישום.

3.ב"כ המאשימה ביקש להחמיר בעונשו של הנאשם למרות העדר עבר פלילי, וטען לחומרתה של העבירה בשים לב למצב הביטחוני והפלילי כשלטענתו, כל שוהה בלתי חוקי הוא בעל כוונה פוטנציאלית לפגיעה פלילית וביטחונית. לטענת ב"כ המאשימה, יש להטיל עונש מאסר ארוך בפועל שירתיע את הנאשם ואחרים, וזאת תוך הפנייה לפסק הדין שניתן ברע"פ 3173/09 מחמד פראג'ין נגד מדינת ישראל (טרם פורסם).

4.מנגד, חזר הסנגור על העובדה כי הנאשם נכנס לישראל במטרה לעבוד, וזאת בלבד, ואף נעצר במסגרת עבודתו, וגם כיום, בעודו עומד בבית המשפט, הוא לבוש בבגדי מעצרו, שהם בגדי עבודתו. לטענתו, יש להסתפק בתקופת המעצר ולהטיל על הנאשם עונש של מאסר מותנה בלבד, או אולי בצירוף קנס סמלי.

5.הוראת סעיף 12 (1) לחוק קובעת בצדה עונש מאסר של שנה אחת. רמת ענישה זו, שנקבעה על ידי המחוקק, לא שונתה אף בשיא המצב הביטחוני, ואף לא כתגובה למקרים בהם נלוו לעבירה זו, עבירות פליליות אחרות. לדעתי, יש בכך כדי להצביע על עמדת המחוקק, שלא מצאה לנכון להחמיר את רמת הענישה בעבירה זו, למרות המצב הביטחוני. במסגרת החלטה קודמת שנתתי בתיק פלילי 35718-02-10, עמדתי על המדיניות של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ועל עמדתו של בית המשפט העליון, ביחס למדיניות זו, כפי שבאה לידי ביטוי בעניין פראג'ין.

עמדתי על הצורך בבחינה אינדיבידואלית של המקרה שלפנינו, כפי שנקבע גם ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נגד מדינת ישראל.

6.אין בידי לקבל את טענת המאשימה, שכל שוהה בלתי חוקי הוא בעל כוונה פוטנציאלית לפגיעה פלילית, עניין זה טעון הוכחה ובוודאי שטעון הוכחה לגבי הנאשם שבפנינו, שכן בהליך פלילי, יש צורך לבחון נסיבותיו האישיות של כל נאשם בפני עצמו.

אינני סבור שעונש של הסתפקות בימי המעצר הוא עונש הולם, ואני סבור שיש להרתיע את הנאשם מפני הישנות המקרה וחזרתו על העבירה, ויש צורך בעונש שיעמוד על כף המאזניים עת ישקול הנאשם שוב את כדאיות הסיכון שבכניסה לישראל שלא כדין.

7.לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא, והבאתי בחשבון את העובדה שהנאשם בחר להודות בהזדמנות הראשונה ונתתי ביטוי לנסיבותיו האישיות של הנאשם, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 32 ימים. תקופת המעצר תיחשב במניין תקופת המאסר.

ב.אני גוזר על הנאשם מאסר מותנה בן 4 חודשים. מאסר זה יופעל אם הנאשם יעבור במשך 3 שנים עבירה על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

ג.קנס כספי בסך 5,500 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום י"א סיון תש"ע, 24/05/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

הוקלד על ידי: ליה סטרניצקי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: