מדינת ישראל נ' אליעזרוב(אסיר)

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום באמצעות בא כוחו ולפיכך, אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהן.

ניתנה והודעה היום י' אב תש"ע, 21/07/2010 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת בכירה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שבתאריך 22.2.10 נהג ברכב הגם שנפסל בשתי הזדמנויות שונות לפסילה מלקבל ולהחזיק רשיון נהיגה והגם שרשיון הנהיגה שלו פקע עוד בשנת 97 ולא חודש מאז, משהתבקש למסור פרטיו מסר פרטים כוזבים.

מדובר בעבירות חמורות אשר יש בהן יותר משמץ של זלזול באושיות החוק, על בתי המשפט להרתיע נאשמים בעבירות כגון אלה.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו בהזדמנות הראשונה ובחסכון הזמן השיפוטי, אתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שפורטו על ידי סנגורו ועמדו בבסיס הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם לא אוכל להתעלם מהרשעותיו המרובות הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורה, כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש של מאסר על תנאי של 12 חודש שהינו חב הפעלה בתיק זה, גם בעונשים אשר הוטלו על הנאשם לא היה די כדי להרתיעו גם לא בעונש הפסילה של 10 שנים אשר הוטל עליו בבית משפט לתעבורה באשקלון.

נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה, בהתנהגות הנאשם אשר אחז בהגה ביודעו כי רשיונו נפסל, יש יותר משמץ של זלזול באושיות החוק, על בתי המשפט להרתיע נהגים בעבירות כגון אלה.

ברע"פ 6115/06 בעניין מדינת ישראל נ' מוראד אבו-לבן התייחס כב' השופט לוי לחומרתה של העבירה של נהיגה בזמן פסילה ואלה הם דברי כב' השופט שם:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 7.3.04; רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06) על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו... דינו – מאסר שלוש שנים".

לא זו אף זו, הנאשם נהג בזמן פסילה וכאשר רשיון הנהיגה שלו פקע עוד בשנת 97 ולא חודש מאז, לאור משך הפקיעה והרשעותיו הקודמות הקשורות גם לעבירות סמים ניתן לראות בנאשם כמי שאינו מורשה לנהיגה כלל ולפיכך נוגעת חומרה יתרה לעבירות בהן הורשע הנאשם וזאת בשים לב לכך כי הנאשם אשר נדרש ליתן פרטיו מסר פרטים כוזבים ובכך הכשיל את עבודת אנשי החוק כדי להימלט מן הדין.

בהעמידי על משקל המאזניים את האינטרס הציבורי מחד ואת הנסיבות האישיות מאידך, קובעת אני כי במקרה כגון זה גובר האינטרס הציבורי.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב גם בנסיבותיו האישיות ובעובדה כי גם התביעה ברוב הגינותה לא התעלמה מכך בהגיעה להסדר לעניין משך המאסר שיוטל על הנאשם בתיק זה וזאת בשים לב גם לאמור בפסק דינו של כב' השופט מרדכי פלד באשר להליך השיקום שעבר הנאשם טרם מעד.

קשה היא מלאכת השיפוט, קשה שבעתיים מלאכת גזירת הדין, בית המשפט ישקול כל מקרה על פי נסיבותיו, לעניין זה יפים דברי כב' השופט ברק בע.פ. 212/79 פלוני נ. מ"י נ. פד"י ל"ד (2) עמ' 434 ואלה דברי בית המשפט שם:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט".

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1.הנני מטילה על הנאשם 15 חודשי מאסר אשר ימנו מיום מעצרו של הנאשם בתיק זה 22.2.10 .

2.הנני מורה על הפעלת המאסר על תנאי של 12 חודשים אשר הוטל על הנאשם ביום 22.12.03 בתיק מספר פל 136/03 בימ"ש תעבורה פ"ת כב' השופטת אטליא וישקין ביום 22.12.03 ואשר הוארך ביום 26.1.10 בתיק פלילי 3461-06 בבית משפט השלום בת"א כב' השופט מרדכי פלד באופן חופף למאסר שהוטל על הנאשם בתיק זה.

3.הנני מטילה על הנאשם 10 חודשי מאסר על תנאי אותם לא ישא הנאשם אלא אם יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה כאשר רשיון הנהיגה פקע מעל שנתיים ימים או עבירה של מסירת פרטים כוזבים.