מדינת ישראל נ' אליסי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב לבצע בדיקת אלכוהול בניגוד לסעיף 62 (3), 64 (ב) ובניגוד לסעיף 39 א' לפקודת התעבורה] תשכ"א – 1961.

מכתב האישום עולה כי בתאריך 10.07.09 בשעה 01:02 או בסמוך לה ביום ו' בשבוע נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר 5862609 (להלן:"הרכב") בכביש 412 לכיוון צפון ולאחר שנעצר הנאשם סירב לתת דגימה של אויר נשוף ע"פ דרישת שוטר בניגוד לתקנות שצוינו לעיל.

  בישיבת ההקראה בתאריך 13.01.10 כפר הנאשם באמצעות ב"כ וטען "כופר גם בשכרות וגם בסירוב"

מטעם המאשימה העידו :

-אבי קוסייב (להלן:ע"ת/1) מתנדב שערך של זכ"ד ת/1,דו"ח פעולה בגין שכרות ת/2.

-מירב מעוז (להלן:ע"ת/2) שוטרת שערכה דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום ת/3 ודו"ח עיכוב ת/4.

ע"ת/1 :

העיד בחקירתו שבמועד האירוע 10.07.09 היה מתנדב כשנה ועיקר עיסוקו היה במחלקת תנועה הוא סיפר שעצר את הנאשם אולם הבהיר שאינו זוכר את המקרה ,האם היה לנאשם ריח אלכוהול ולמה עיכב אותו כ-18 דקות, אם כי ע"פ הכתוב אישר שלא היה ריח אלכוהול מפיו וציין שלא כתוב שהוא חיכה רבע שעה עם הנאשם בטרם ביצוע בדיקת הינשוף וגם אישר את תוצאות בדיקת המאפיינים. העד הוסיף שהנאשם לא הסכים להיבדק בינשוף וזאת לאחר שביקש מהנאשם מספר פעמים אך הנאשם טען שהוא שומר כשרות ובגלל שאין אישור כשרות למכשיר הוא סירב לבדוק. כמו כן הוסיף העד כי הסביר לנאשם את משמעות הסירוב ואף ציין זאת בת/1.

העד השיב שאין לו תשובה למה לא שקל לבצע לנאשם בדיקת דם כתוצאה מסירובו של הנאשם לבצע בדיקת נשיפה עקב שמירת כשרות.

ע"ת/2 :

העידה שבאירוע הנדון הנאשם הובא אליה לצורך בדיקת ינשוף וסיפרה שהיא שאלה את הנאשם 5 פעמים האם הוא מוכן לבצע את הבדיקה אולם הנאשם עמד על סירובו למרות שהסבירה לו את משמעות הסירוב.

בחקירתה הנגדית ציינה כי היא מעפילה מוסמכת למכשיר הינשוף ,אינה זוכרת את האירוע ואיננה מסוגלת לאשר האם היה ריח אלכוהול מפי הנאשם .

העדה סיפרה כי שהנאשם רצה למסור דגימת דם אולם הסבירה שאם הנאשם היה מנסה לבצע בדיקת ינשוף ללא הצלחה היו לוקחים אותו לבדיקת דם.

מטעם ההגנה העיד הנאשם וסיפר שהשוטר עצר אותו לבדיקה כ-10 דקות לאחר שיצא מביתו, לא שתה דבר לפני כן והתבקש לעשות בדיקת אלכוהול, לטענתו הוא ביקש לנסוע לבית חולים לצורך ביצוע בדיקת דם אך לא הסכימו ולכן נשלח לביצוע בדיקת הינשוף. הנאשם הסביר כי סירב לבצע את בדיקת הינשוף מאחר והבדיקה נתפסה כלא אמינה בעיניו.

בחקירתו הנגדית סיפר הנאשם כי אינו הולך עם כיפה, אולם אינו נוסע בשבת ושומר כשרות והסביר כי הכניס את הנשיפון לפיו ונשף כיוון שהיה בלחץ מהסיטואציה בה היה שרוי אולם לאחר מכן התעשת וביקש אישור שמכשיר הינשוף כשר.

הנאשם ציין כי אינו זוכר מה הסבירו לו לגבי משמעות הסירוב - שמי שמסרב נחשב כשיכור- אך גם לא שלל זאת וטען שיכול להיות שנאמר לו. כמו כן הנאשם טוען שלא עבר דקירה במחט ובחקירתו החוזרת ציין שוב שהוא סירב לבצע בדיקת ינשוף.

לאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם, עדותם של המתנדב והשוטרת, עיינתי במסמכים שהוגשו, שקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהופעתם של העדים בפניי, מצאתי כי עדותם של השוטרת והמתנדב תואמת את נסיבות האירוע ללא סתירות והמסמכים שערכו כוללים את מלוא הפרטים שיש בהם כדי לבסס את האישום כנגד הנאשם. על כן הגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וכי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר.

דין והכרעה:

אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכבו בתאריך 10.07.09 בשעה 01:02.