מדינת ישראל נ' אלחורטי(עציר)

החלטה

בפניי בקשה לשנות את תנאי מעצרו של המבקש ולשחררו ממעצר הבית.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים בגין שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, שתי עבירות של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) + 39א'+ 64ד + 64ב לפקודת התעבורה, שתי עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ללא ביטוח בניגוד לסעיף 10 לפקודת התעבורה וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, אי ציות להוראות שוטר בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה ונהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(3)+38(2) לפקודת התעבורה.

במסגרת תיק זה קבע כב' השופט נ. אטינגר בתאריך 10/12/12, כי המבקש ישהה במעצר בית מלא בפיקוחם המלא של אחיו, מר אלחרוטי מאהר, ובן דודו, מר אבו רקייק אנואר, ולהבטחת תנאי המעצר חתם המבקש על התחייבות עצמית על סך 3,000 ₪ והמפקחים חתמו על ערבות צד ג' בסך 3,000 ₪.

לטענת ב"כ המבקש התיק העיקרי נקבע לשמיעת הוכחות ליום 29.4.13 והמועד נדחה בגין אי התייצבות יתר עדי התביעה ל 22.5.13.

לטענת ב"כ המבקש, מדובר במשך זמן ארוך שהמבקש נמצא בתנאי מעצר בית, כשכל אותו פרק זמן ממושך, נותרו תנאי מעצר הבית על כנם, כשהמבקש לא הפר את התנאים וקיימם במלואם, ממתן החלטה ועד היום. כך שלמעשה, שוהה המבקש במעצר בית מלא, קרוב ל 5 חודשים, ועד אשר ישמעו כל עדי התביעה יחלוף חודש נוסף. במצב דברים זה, יש להיעתר לבקשה ולשחרר את המבקש ממעצר בית לאלתר.

בנוסף, טוען ב"כ המבקש, כי משך כל תקופת מעצר הבית נגרם למבקש נזק כלכלי רב ושינוי תנאי המעצר יסייע לו במציאת מקור פרנסה וכלכלת המשפחה.

ב"כ המבקש מציין, כי ניתן לאיין את עילת המסוכנות ע"י פסילתו עד תום ההליכים, שכן העבירות המיוחסות לו הינן עבירות נהיגה בלבד.

המשיבה מתנגדת לבקשה .

בבש"פ 2254/08 - ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט דנציגר :

"השיקול שעניינו הזמן שחלף מאז מתן ההחלטה המקורית על מעצר או על שחרור בתנאים הינו שיקול המשתנה בהתאם לנסיבות העניין, ולא ניתן לקבוע מהו פרק הזמן המצדיק עיון מחדש בהחלטה בעניין מעצר או שחרור בתנאים. במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול על מנת לקבוע האם משך הזמן שחלף מצדיק עיון מחדש בתנאי השחרור אם לאו, נמנים, בין היתר, חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות. לאור כל אלה, יש לערוך איזון בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי או בהליכי המשפט".

אין חולקים, כי העבירות בהן מואשם המבקש, כל אחת כשלעצמה, הינן מהחמורות ביותר בפקודת התעבורה, אלא שברובן הגדול הן אף הוכפלו כלומר, נעברו ע"י המבקש פעם נוספת. לא רק שהמבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו אף 'השכיל' לסרב להוראותיו של שוטר ולסכן את ציבור המשתמשים בדרך. מצב זה מלמד על מסוכנות ברמה גבוהה ועל קושי ליתן אמון במבקש.

ערה אני לעובדה, כי נדחו הדיונים מפאת היעדר התייצבות עדי התביעה בביהמ"ש, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון בפני המשך הוכחות נקבע לחודש 10/13 ,אולם עד כה לא מדובר בפרק זמן ארוך וממושך והעובדה, כי התיק ממשיך להתנהל אינה, כשלעצמה, סיבה להיעתר לבקשת ב"כ המבקש. אוסיף, כי טענת ב"כ המבקש באשר להתייצבות עדי התביעה בתיק העיקרי מקוממת, שכן אין מסמכותו של מותב זה לתת הוראות ניהול בתיק העיקרי, ותמוה בעיניי שלא פנה, ב"כ המבקש, למותב בתיק העיקרי בבקשה להקדמת מועד הדיון.

מהמסמכים שצורפו עולה, כי בפרוטוקול דיון שהתקיים ביום 29.4.13, הסב אמנם, ב"כ המבקש, את תשומת לב ביהמ"ש לכך שהנאשם במעצר בית, ולכן, ככל הנראה, קבע השופט מועד דיון חדש, בפרק זמן קצר, (נקבע ל 22.5.13) אולם, פרוטוקול זה האחרון, לא הובא בפניי ולא ברור אם עניין זה הוזכר לבית משפט.

עוד אציין, כי לא מצאתי שנמצאו הפרות של תנאי מעצר הבית אולם, אין בסיבה זו בלבד כדי להוות סיבה לשחרר את המבקש.

ובאשר לפן הכלכלי, בעטיו מבקש ב"כ המבקש לשחרר את המבקש ממעצר הבית, לא הובאו בפני מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי, מקום ושעות עבודתו, הצעת מפקחים במקום עבודתו וכו' זאת לאור מסוכנותו לציבור בשחרורו ללא פיקוח.

לפיכך, לאור כל השיקולים הנ"ל המסקנה המתבקשת היא, כי אין לשנות את תנאי מעצר הבית של המבקש.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לשינוי תנאי מעצר הבית.

הצדדים ישקלו הגשת בקשה להקדמת מועד לדיון הוכחות בתיק עיקרי.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ הנאשם.