מדינת ישראל נ' אלחדד

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה גרם תאונת דרכים בגין אי ציות לתמרור ב- 37 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה.

הנאשמת כפרה באישומים המיוחסים לה וביום 30.4.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה הנהגת המעורבת, פרץ עליזה וכמו כן הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – תרשים וחוו"ד מומחה

ת/2 – מפת הצומת

ת/3 – הודעת נאשמת מיום 22.2.12

ת/4 – הודעת נאשמת מיום 10.5.12

ת/5 – תעודה רפואית על שם הנאשמת

מטעם ההגנה, העידה הנאשמת בלבד.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותה של עדת התביעה והראיות שהוגשו:

ביום 16.2.12, בסמוך לשעה 08:30, נהגה הנאשמת ברכב בבת ים, ברחוב הפלמ"ח ובהגיעה לצומת עם רחוב השלושה, לא צייתה לתמרור ב- 37 המוצב על המדרכה הימנית, נכנסה לצומת מבלי ליתן זכות קדימה לנהגת המעורבת, חסמה דרכה של הנהגת המעורבת, שנסעה ברחוב השלושה, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשמת ושני כלי הרכב התנגשו.

כעולה מ- ת/1, קבע הבוחן המשטרתי כי שדה הראיה לשמאל מקו העצירה הנו כ- 14 מטרים אם רכב חונה בסמוך לצומת, אך ציין כי מקו הצומת, שדה הראיה הנו כ-30 מטרים.

כתוצאה מהתאונה, נחבלו בגופה הנאשמת וכלי הרכב ניזוקו – רכב הנאשמת ניזוק בדופן שמאל קדמית ורכב המעורבת ניזוק בפינה הימנית קדמית.

להלן גרסת הנאשמת, כעולה מעדותה בבית המשפט:

הנאשמת נהגה ברכב, כאמור לעיל ובהגיעה לצומת שבנדון, עצרה בקו העצירה ולאחר שהבחינה כי קיימת מגבלת שדה ראיה בשל מיניבוס שחנה בסמוך לצומת ולשמאלה, החלה גולשת באיטיות רבה על מנת לשפר את שדה הראיה ובשנייה שטמבון רכבה עבר את קו כלי הרכב החונים, הגיע רכב המעורבת ואירעה התאונה.

לשיטתה, צייתה הנאשמת לתמרור בכיוון נסיעתה ונקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, טרם שנכנסה לצומת.

דיון והכרעה

על מנת שבית משפט יקבע כי נהג אינו אחראי לגרם תאונת הדרכים, מקום בו בכיוון נסיעתו מוצב תמרור המחייב אותו במתן זכות קדימה לרכב המגיע לצומת, קל וחומר מקום בו עסקינן בתמרור המחייב את הנהג לעצור את רכבו וליתן זכות קדימה כאמור, הרי שעל כתפי הנהג מוטל הנטל להוכיח כי עשה כל אשר ביכולתו על מנת למנוע את התאונה, אך התאונה לא נמנעה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי הנאשמת לא הרימה את הנטל, כאמור.