מדינת ישראל נ' אלאעסם(עציר)

נוכחים:

ב"כ המשיב: עו"ד אבנון

פרוטוקול

החלטה

1.בפני בקשה למעצרו של המשיב חסן אלאעסם עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו –1996.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום בפל 210-01-11 המייחס לו אישומים של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

יצויין, כי על פי האמור בבקשה, על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 3.1.11 בשעה 9:53 בערך, נהג המשיב ברכב פרטי מ.ר. 80-481-09 ברח' הרצל בלוד ביודעו כי הוא פסול לנהיגה ורישיונו פקע עוד ב-09/03 וללא ביטוח.

בחומר הראיות שהומצא לעיוני, קיימות ראיות לכאורה לביסוס אישום זה, ואין טענה מטעם המשיב כנגד כך.

 3.התביעה עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח.

המשיב עתר לשחרורו ממעצר, ולחילופין לשחררו למעצר בית בפיקוח.

ביום 6/1/11 התקיים בפני דיון בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. בתום הדיון, הוריתי על המשך מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת והדיון נקבע להיום.

4.העבירות שבהן מואשם המשיב, הינן חמורות באופיין, ומשקפות זלזול מוחלט בחוק ובהכרעה שיפוטית שניתנה בעניינו. המשיב חזר על אותה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שבה הורשע בעבר מספר פעמים והתעלם מהעונש שהוטל עליו.

אף מאסר מותנה למשך 6 חודשים התלוי ועומד נגדו, לא הרתיעו מלשוב ולנהוג פעם נוספת.

5 .         המשיב נוהג משנת 92' ולחובתו כבר צבר 44 הרשעות קודמות בתעבורה. 19 מתוכן נעברו לאחר מועד פקיעת רישיונו, מהן 7 ה"ק בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה רישיון תקף מעל 6 חודשים, בגינן נפסל רישיונו לשנים ארוכות.

היינו, עברו של המשיב הינו מכביד ומעיד על זלזול בחוקי התעבורה וביטחונם ושלומם של המשתמשים בדרך.

לאור התנהגותו בעבר, הפרות החוק החוזרות ונשנות של המשיב, אין שום בטחון שבמקרה של המרת המעצר לחלופה, לא ישוב המשיב על העבירות שבהן הוא מואשם עתה.

על כן, הנני סבורה, כי בנסיבות אלו, מוצדק מעצרו עד תום ההליכים, ובין היתר כדי למנוע מהמשיב הפרה חוזרת של ההכרעות השיפוטיות והתעלמות מהחוק ומהסיכונים שהוא יוצר במעשיו הנלוזים.

6.המשיב עתר, כאמור לשחרורו או לחילופין לשחרורו לחלופת מעצר.

חלופת מעצר, כשמה, הינה תחליף למעצר המתבקש והיא מהווה הקלה לטובת הנאשם ונועדה למזער, עד כמה שניתן, את התוצאות החמורות של המעצר, וזאת מבלי שתכלית המעצר תפגע.

אכן ביהמ"ש העליון קבע, כי במקום שחלופת המעצר מתאימה לנסיבות המקרה והנאשם, יש להעדיף את חלופת המעצר על פני המעצר בפועל, וזאת כדי לאפשר לעצור לקיים אורח חיים מינימלי מבלי לפגוע בתכלית המעצר. אך אין זה מתאים למקרה דנן לאור עברו המכביד של המשיב ולאור חומרת העבירות המיוחסות לו.

במקרה דנן, מלבד הסכנה לחיי אדם, הטמונה בעבירות שביצע המשיב עולה, כי מדובר באדם שאינו שועה לאזהרות כלפיו. מסקנה זו עולה הן מעברו המכביד והן מכתב האישום בתיק דנן. כל אלו מצביעים על מי שלא ניתן לתת בו אמון שלא יפר את תנאי חלופת המעצר, אמון שהוא כידוע, הבסיס להשתת חלופה חלף מעצר מאחורי סורג ובריח.