מדינת ישראל נ' אלאבד(עציר) ואח'

החלטה

כללי

1.לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

2.ביום 14/10/10 הוגש נגד המבקש-העותר (ונגד נאשם נוסף) כתב אישום בת"פ 29651-1010, המייחס למבקש עבירות של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382 ו-379(א)(2) לחוק העונשין וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א(2) לחוק העונשין.

על פי העובדות הנטענות בכתב האישום, ביום 23/9/10 איימו המבקש ואחרים על פריד אבועמאר (להלן: "פריד") ועל אדם אבו עמאר ותקפו אותם (להלן: "האירוע הראשון"). פריד סיפר לאחיו רפעת אבו עמאר (להלן: "רפעת") אודות האירוע הראשון, ורפעת החליט לחפש את המבקש ולהתעמת עמו. למחרת הגיעו רפעת, פריד ובן דודם רביע אבו עמאר (להלן: "רביע") למקום עבודתו של המבקש. המבקש ישב באותה עת ברכב שחנה בסמוך לבית הספר התיכון "עמל", ולצדו עומר אבו חטאב (להלן: "עומר"). רפעת יצא מרכבו כשהוא נושא על גופו אקדח שבו הוא מחזיק ברישיון, והחל להתקרב לרכב שבו ישב המבקש. בשלב זה ירה המבקש יריית אקדח מתוך הרכב לכיוונו של רפעת. רפעת צעק לפריד ולרביע שיברחו והחל לירות מאקדחו לעבר המבקש ולעבר עומר, לפחות 8 יריות. מיד לאחר מכן אסף רפעת את פריד ואת רביע אל רכבו, ושלושתם נמלטו מהמקום, בעוד שהמבקש ועומר נותרו פצועים בזירה (להלן: "האירוע השני").

3.במענה לכתב האישום הכחיש המבקש את האירוע הראשון. לגבי האירוע השני נטען כי בהיותו בעבודה הגיע רכב, שבו כנראה נסעו המפורטים בכתב האישום. כנראה רפעת יצא מהרכב וירה במבקש ובחברו. המבקש נמלט מהמקום, וזה חלקו באירועים. המבקש הכחיש את הירי ואת העובדות המיוחסות לו.

4.ביום 7/2/11 חתם השר לביטחון פנים על תעודת חיסיון, המתייחסת, בין היתר, ל:

כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את זהות האנשים אשר מסרו למשטרה את המידע המתועד בדוחות ידיעה מס' 100399810, 100404272 ו-100402308.

כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את תוכנו המלא של מזכר מיום 12/10/10, שנערך ע"י פקד שלומי דראי.

כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את תוכנו של חומר החקירה שלהלן:

1. מתוך הודעה מיום 10/10/10 בשעה 18:10, שנגבתה מפריד אבו עמאר, שורות 24-43 במלואן.

2. מתוך הודעה מיום 10/10/10 בשעה 18:33, שנגבתה מרביע אבו עמאר, שורות 14-39 במלואן.

הטעמים המצדיקים את החיסיון, כפי שפורטו בתעודה, הם כי:

גילוי מידע זה או מסירתו יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עלולים לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה; לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה; לסכל פעולות חקירה עתידיות.

5.ביום 17/3/11 הוגשה העתירה לגילוי ראיה חסויה, שבה עתר המבקש לגלות את זהות מוסר הידיעות שמספרן 100399810 ו-100404272; את תוכן המזכר מיום 12/10/10; ואת תוכן ההודעה מיום 10/10/10 שנגבתה מרביע אבו עמאר במלואה.

העתירה נשמעה מלכתחילה לפני כב' השופט ד' מגד. כב' השופט מגד קיים דיון במעמד שני הצדדים וכן דיון במעמד ב"כ המשיבה והקמ"ן בלבד. במהלך הדיון הודיעה ב"כ המבקש כי היא חוזרת בה מהבקשה בכל הנוגע להודעה מיום 10/10/10 הנזכרת בתעודת החיסיון. לגבי המזכר מיום 12/10/10 הנזכר בתעודת החיסיון, הצהירה ב"כ המשיבה כי "מדובר בפרטי מבוע (זה מי שהמקור שמע ממנו)". כמו כן נמסרה להגנה פרפראזה לגבי ידיעה 100399810 (מש/3).

לאחר שכב' השופט מגד חלה ונבצר ממנו לתת החלטה בעתירה, הועברה העתירה לטיפולי. דיונים התקיימו גם לפניי, הן במעמד הצדדים והן במעמד כל אחד מהצדדים בנפרד. במהלך הדיון האחרון הסכימה המשיבה למסור למבקש מידע נוסף שעלה במסגרת הדיון במעמד צד אחד, לאחר שהתברר כי לא נמסר למבקש (ועל כך יפורט להלן). במסגרת הדיונים אף הצעתי לצדדים להגיע להסכמה בתיק העיקרי, ולחלופין לקיים גישור אצל כב' נשיא בית המשפט המחוזי, או להגיע להסכמה לגבי העתירה ובכך לייתרה. דא עקא שלא הושגו הסכמות בין הצדדים, ועל כן אין מנוס אלא להכריע בעתירה.

6.העתירה לגילוי ראיה מתוחמת כיום לגילוי זהות מוסרי הידיעות שמספרן 100399810 ו-100404272 ולגילוי זהות המבוע הקשור לידיעה 100404272; ולחלופין, לאפשר למבקש להעידם בבית המשפט בלי לחשוף את זהותם. תוכן הידיעות עצמן נמסר למבקש, וכאמור לעיל, נמסרו להגנה גם פרפראזה לגבי ידיעה 100399810 ומידע נוסף. להלן אפרט את כל אלו.

א.תוכנה של ידיעה 100399810 הוא כדלקמן:

לפני זמן קצר היה אירוע של ירי בלקיה ליד בית הספר הרב תחומי.