מדינת ישראל נ' אל רגבי

פסק דין

בפניי ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופט ד. ורד], אשר לאחר שמיעת ראיות בחרה לזכות את המערער מעבירה של נהיגה בשכרות עפ"י סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, תחת זאת, תוך סעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, הרשיע אותו בעבירה בניגוד לתקנה 26 (2) לת"ת, דהיינו, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

בעקבות אותה הרשעה בעבירה קלה יותר, הסתפק בית משפט קמא ברכיב הפסילה בפועל שהטיל על המשיב, בעונש הפחות מ-24 חודשים, פסילת המינימום הנדרשת ע"י סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, והטיל על המשיב עונש פסילה של 14 חודשים (לרבות תקופת הפסילה טרם הכרעת הדין).

המדינה איננה משלימה עם הכרעת דינו של בית משפט קמא, משום מספר סיבות. לא אפרטן אך על פניו, המדינה צודקת בכל הקשור לכך שבית משפט קמא, למרות שאמר ברחל בתך הקטנה שהמערער היה שיכור עפ"י בדיקת המאפיינים שעבר, החליט שלא להרשיע את המשיב עפ"י אותה קביעה.

ת/3 הינו בדיקת המאפיינים של המערער, שבאה בפני בית משפט קמא, ועל פיה, המשיב התנדנד כשהתבקש לעמוד, לא הצמיד עקב לאגודל בהליכה על קו, נכשל בצעדיו כמפורט בסעיף 7 ב' ל-ת/3, שנדרש להביא אצבעו לאפו, נכשל גם בבדיקה זו. בנוסף לכך, נדף ריח אלכוהול חזק מפיו ועוד.

בית המשפט העליון חזר ואמר לאחרונה ברע"פ 3828/11, ג'ולייט בוארון נ' מדינת ישראל, כי בדיקת המאפיינים והתרשמות השוטרים משתפים מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים מבחינת שכרותו של אדם, ודי באלה כדי להרשיע בנהיגה בשכרות.

משבית המשפט קמא קבע עובדות אלה באשר להתנהגותו של המשיב, צריך היה להגיע לתוצאה המתחייבת והיא שניתן להרשיע את המשיב בעבירה בה הואשם בשל המאפיינים שהצביעו על שכרותו. משלא עשה כן, הנני מורה על קבלת הערעור באשר לזיכוי מעבירה של נהיגה בשכרות, ולו מטעם זה.

באשר לענישה, שינוי ההרשעה מחייב התייחסות להוראות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, המורה שלמעט במקרים שבהם יש נסיבות מיוחדות שבית המשפט יכול לרשמן, יש לפסוק כעונש מינימום לפסילה בפועל שנתיים ימים.

במקרה זה, פסק בית משפט קמא עשרה חודשי פסילה בפועל פחות בהתאם להרשעה אותה הרשיע, ובמקומו של בית המשפט קמא אבחן, במסגרת הערעור, האם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתת עונש המינימום.

ב"כ המשיב הצביעה על כך שמדובר בתושב מזרח ירושלים, העובד למחייתו במרחק רב מביתו באזור השפלה, בעל משפחה, מפרנס את משפחתו בכבוד. באשר לעברו התעבורתי, הרי מדובר במי שהוא יליד 1986 ומחזיק ברישיון נהיגה כשמונה עד תשע שנים, לחובתו הרשעות בדין בהיבט התעבורתי 13 במספר, לרבו ההרשעה הנוכחית.

בין הרשעותיו, נהיגה באור אדום, נהיגה ברכב לא תקין, אי-ציות להוראות שוטר במדים ועבירות מהירות. מדובר במי שיש לו עבר תעבורתי גם בעבירות חמורות, אם כי אין מדובר בעבריין תנועה "כבד". למערער גם הרשעה פלילית, בעבירה של החזקת סכין.

אין ערכאת הערעור ממצה את העונש במסגרת הליך של ערעור ובנסיבות מקרה זה ובהתחשב בהיבטים החיוביים באישיותו של המשיב, כפי שהוצגו ע"י באת כוחו. הנני מקבל את הערעור על העונש גם כן ומורה כי הפסילה בפועל שתושת על המשיב תהיה ל-24 חודשים, בניכוי התקופה שהיה פסול מנהלית בטרם מתן הכרעת הדין, שמונה חודשים.

יתר רכיבי גזר דינו של בימ"ש קמא יישארו על כנם.

משהמשיב הפקיד את רישיונו לאחר גזר דינו של בית משפט קמא, אין צורך בהפקדה נוספת.

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: