מדינת ישראל נ' איריס ואח'

החלטה

לפני בקשת הנאשמים להמצאת חומרי חקירה בהתאם לסעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982 (להלן- החסד"פ).

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר וללא ביטוח רפואי לפי סעיפים 2(א)(1)-(2) ו-1 יג לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991.

הנתבעים הגישו בקשה שבית הדין יורה למאשימה להמציא את החומרים הבאים:

העתקים של כתבי אישום שהוגשו בשלוש השנים האחרונות כנגד שני בני זוג (ולא אחד מהם) בבית בו נמצא/ה העובד/ת הזר/ה.

העתקים של כתבי אישום שהוגשו בגין העסקת עובד זר ללא היתר, בלבד וללא כל נסיבה מחמירה נוספת, חלף פנייה בדרך המנהלית.

מידע סטטיסטי בדבר מספר כתבי האישום והקנסות המנהליים שהוטלו בגין עבירות של העסקת עובדים זרים במשק-בית בין השנים 2008-2010 תוך פירוט מועד ביצוע העבירה ומועד נקיטת הליך האכיפה (הגשת כתב אישום / הטלת קנס מנהלי).

הנחיות היועמ"ש של משרד התמ"ת מיום 18.5.08 שנשלחו לממונה על התביעה בתחום עובדים זרים במשרד התמ"ת, שם נקבעו קריטריונים לנקיטות הליך פלילי יזום חלף קנס מנהלי בעבירות לפי חוק עובדים זרים. ודוק: הדרישה היא להנחיות ספציפיות אלו כלשונן, ולא להנחיות המאוחרות שיצוא מאותו גורם מיום 18.1.12.

הנאשמים נימקו את בקשת שבכוונתם להגיש בקשה להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית בכל הנוגע לנתבע 2. הנאשמים טוענים כי בנסיבות דומות לאלו שלהם, לא היה מוגש כתב אישום כנגד הנאשם 2, הנאשמים הפנו לשני תיקים שהתפרסמו בחדשות: התיק של נילי פריאל והגב' ויינשטיין, שם הוחלט שלא להגיש כתב אישום כנגד בעליהם של הנאשמות. לצורך ביסוס טענתם מבקשים הנאשמים את החומרים שפורטו לעיל.

המאשימה טוענת כי המסמכים המבוקשים אינם בגדר חומרי חקירה כמשמעותו של סעיף 74(ב) לחסד"פ. המאשימה מטעימה כי החומרים המבוקשים לא נאספו במהלך החקירה ואינם מהווים את הבסיס להוכחת אשמתם של הנאשמים. המאשימה הדגישה שאחריותו של הנאשם 2 נבחנה באופן ענייני בטרם הוחלט על הגשת כתב האישום, ובמידת הצורך תיבחן אחריותו במסגרת שלב ההוכחות.

המאשימה הוסיפה כי היא ערה להחלטה שניתן בע"פ 29798-10-11 מדינת ישראל נ' מרים יהודית עמית ונילי פריאל, ניתן ביום 22.4.13, (להלן- "עניין עמית") אלא שלשיטתה ההחלטה שגויה שכן היא מנוגדת להחלטת קודמות והיות והיה עליה להתברר בפני הערכאה הדיונית ולא בפני בית הדין הארצי כערעור.

לעניין הנחיות היועמ"ש (סעיף 2(ד)), מסרה המאשימה כי אינה מתנגדת לאפשר למבקשים לעיין בהם.

דיון והכרעה

הנאשמים מבקשים את חומרי החקירה לצורך ביסוס טענה לאכיפה בררנית. על מנת לבסס טענה לאכיפה בררנית יש להניח תשתית עובדתית המצביעה על כך שהמאשימה מקבלת החלטות שונות בנסיבות זהות, דהיינו שהמאשימה לא העמידה לדין אדם במצב זהה (ראו: 21219-12-12 מדינת ישראל נ' נורית בוכוויץ, ניתן ביום 8.8.13). אלא שבהוכחת טענת אפליה קיים קושי היות שכל המידע מצוי בידי הרשות ואין לנאשמים כל נגישות אליו.

נשאלת אם כן השאלה: האם כתבי אישום שהוגשו בנסיות דומות ומידע סטטיסטי הינו בגדר 'חומרי חקירה' כמשמעותם בסעיף 74 לחסד"פ, שאם כן עומדת לנאשמים הזכות לעיין בהם וכלל ויש במידע נתונים המצבעים על אפליה להגיש בקשה להגנה מן הצדק.

תשובה לשאלה נדונה בצורה מקיפה בהחלטה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה בעניין עמית, בהחלטה נקבע כי:

"חומר חקירה הבא בגדר סעיף 74 לחוק, כולל גם כתבי אישום שהוגשו כנגד נאשמים אחרים בעבירות זהות, נתונים סטטיסטיים בדבר אכיפה וכן נהלים בקשר להגשת כתבי אישום. מסקנה זו הינה פועל יוצא של העובדות הראשוניות שנאספו ממקורות שונים והונחו בפני בית הדין האזורי. על יסוד עובדות אלו, התברר כי המידע המבוקש חיוני להגנת הנאשמות, מסירתו אינה מכבידה במידה ניכרת על הרשות ואין בו כדי לפגוע בצדדים שלישיים.

דברים אלו יפים, גם במקום בו המאשימה אינה מגלה את הנהלים להגשת כתב אישום, שאז נכון להורות לה, למסור את כל המידע הרלבנטי ליישום מדיניות האכיפה." (עמ' 29)

משיצאו דברים מפורשים, מלפני בית הדין הארצי אין לנו אלא לפעול על פיהם, כרוחם וכלשונם. בעניין עמית נדונו מלוא ההשלכות הרלבנטיות לסוגיה, לרבות התייחסות ספציפית לפסקי הדין אליהם מפנה המאשימה בבקשה זו (ראו פסקה 25 להחלטה).

למרות שעניין הפגיעה בצדדים שלישים לא עלה בכתבי הטענות, המאשימה רשאית לחסות את שמות הנאשמים ופרטיהם המופיעים בכתבי האישום.