מדינת ישראל נ' איפרגן(עציר)

גזר דין

על פי הודאתו הורשע הנאשם בכתב אישום מתוקן.

הנאשם הורשע בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן ובעבירה של ניסיון לסחר בסם מסוכן.

עובדות כתב האישום המתוקן הן כדלקמן –

בתאריך 7/9/11 התקשר ארז בר אלי אל הנאשם על מנת לרכוש ממנו סם מסוג חשיש והנאשם השיב כי יבדוק את הענין ולאחר שארז התקשר אליו שוב מסר, אישר מפגש ביניהם. ארז הגיע אל הנאשם ורכש ממנו סם מסוג חשיש במשקל שאינו ידוע למאשימה וזאת תמורת 200 ₪.

בתאריך 11/9/11 התקשר ארז אל הנאשם על מנת לרכוש ממנו סם מסוג חשיש וסוכם כי הנאשם ימסור לו סם בכמות שאינה ידועה למאשימה וזאת תמורת 20 ₪. השניים קבעו מקום מפגש. סוף דבר השניים אכן נפגשו במקום שנקבע אך מסיבה כלשהי לא צלחה העיסקה שסוכמה.

בתאריך 15/9/11 התקשר ארז בר אלי אל הנאשם על מנת לרכוש ממנו סם מסוג חשיש. הנאשם השיב כי יבדוק את בקשתו של ארז וישוב וישוחח עימו. לאחר מספר דקות התקשר ארז שוב והנאשם אישר מפגש ביניהם. לאחר זמן קצר נפגשו השניים, הנאשם נכנס לרכבו של ארז והשניים נסעו למקום סמוך שם ירד הנאשם מן הרכב וארז נותר להמתין. כעבור מספר דקות שב הנאשם ומסר לארז סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 5.6430 גרם וזאת תמורת 200 ₪.

בעתירתה לעונש הדגישה התביעה כי הגם שמדובר בנאשם שהינו נעדר עבר פלילי והגם שהסם המדובר בענייננו הינו מסוג חשיש הרי שאין להקל בכך ראש כלל ועיקר ויש להחמיר בעניינו.

לטעמה של התביעה הרי שהאינטרס הציבורי שבענישה בשל עבירות מעין אלה גובר על הנסיבות האישיות של הנאשם ועל הנסיבות שלקולא וזאת בהסתמך על הלכות בית המשפט העליון אשר קרא

להחמיר בענישתם של כל אלה המעורבים בשרשרת הפצת הסם.

לתמיכה בעתירתה, הציגה התביעה אסופת פסקי דין.

ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הודה במיוחס לו והביע חרטה על מעשיו. מעבר לעצם ההודאה במעשים, הרי שיש בכך חיסכון ניכר בזמנו של בית המשפט וזמנם של העדים והצדדים.

כן ביקש ב"כ הנאשם לציין כי המדובר בסם מסוג חשיש ולא בסמים הקשים ממנו וכן כי מדובר בכמויות קטנות של סם זה.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם בן 36 שאינו צעיר מאוד ועד כה לא הסתבך בפלילים כלל ועיקר ויש להעניק לכך משקל בכורה. אין המדובר בסוחר סמים "קלאסי" או במי שבחר לו את הפשע כדרך חיים.

הנאשם הינו בעל משפחה, נשוי ואב לשני ילדים, אשר הוא אחראי לפרנסתם. הוא ער למעשיו ובוש בהם ובעיקר באשר להשפעתם על ילדיו.

ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט יעדיף בענישתו את הרכיב השיקומי שבענישה על פני רכיבי הגמול וההרתעה ואף תמך את בקשתו זו באסופת פסקי דין.

באופן כללי ועקרוני באשר לעבירות הסמים בכלל ובאשר לכל סוגי הסמים אמר בית המשפט העליון את דברו, לא אחת וכך קבע:

"הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העיקריים של הענישה בתחום הסמים."

(ראה: ע.פ. 211/09 אזולאי נ. מ"י)

בענייננו עסקינן במי אשר לא היתה זו לו מעידה חד פעמית ורגעית. בשלוש הזדמנויות שונות, הגם שסמוכות למדי, חטא הנאשם ונענה לפניותיו של הקונה אשר פנה אליו וביקש לרכוש סם.