מדינת ישראל נ' אייכנטל
|
תת"ע בית משפט השלום לתעבורה בירושלים |
9555-02-11
8.11.2011 |
|
בפני : אברהם טננבוים |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: אדם אייכנטל |
: מדינת ישראל |
| החלטה | |
החלטה
צר לי איך אין באפשרותי להיענות לבקשת הביטול.
שרשרת ארוכה של פסיקות בתי המשפט בכל ערכאות קבעה מפורשות כי במקרה של בקשת ביטול פסק דין שניתן בהעדר השאלה שיש לשאול היא האם היה על הנאשם לדעת על פסק הדין. לענייננו, האם עשה מה שחובה הייתה עליו לעשות כדי שדברי דואר יגיעו אליו.
במקרה שלפנינו, טוען הנאשם כי דואר שנשלח אליו לכתובתו הרשומה במשרד הפנים איננו מגיע אליו עקב סכסוך משפחתי. מדוע אם כן לא טרח להשיג לעצמו תיבת דואר? או לבקש לעצמו כתובת חילופית?
וכך קבע בית המשפט העליון בעניין דומה:
"המבקש במודע לא שינה את כתובתו במשרד הפנים, על כן מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת לבדוק את הדואר אשר מגיע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, מי שלא עשה כן אין הוא יכול להלין על הוריו המבוגרים, והוא יכול להלין רק על עצמו, על כך שלא בדק האם הגיעו אליו דברי דואר (ראו רע"פ 10319/07 פדידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2007))." (רע"פ 9811/09 שרון סמימי נ. מדינת ישראל).
בצורה דומה קבע בית המשפט העליון בתיק אחר כי "ברם, אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת וההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בענין זה אלא על עצמה. מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה – וזוהי גם חובתו על-פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005) – כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו." (רע"פ 2096/07 ד"ר צפורה רייני-כוכבי נ. מדינת ישראל).
במקרה אחר קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי גם נאשם השוהה רבות בחו"ל צריך לדאוג לכך שדברי הדואר שלו ייאספו, והאחריות על כך מוטלת עליו, ובלשון בית המשפט:
"גם בעת שהותו בחו"ל עליו לדאוג לכך שדברי דואר שנשלחים על ידי גוף רשמי כבענייננו, יאספו". (עפ 005045/09 חבש ג'ורג נ. מדינת ישראל).
מכל אלה ברור כי אין כל נימוק מתאים לביטול פסק הדין.
מעבר לכל אלה, לו היה עיוות דין ברור בכך, אולי היה מקום לשקול ביטול פסק הדין. אולם טענתו היחידה של הנאשם היא כי הוא כופר ואיננו מקבל את גרסת עד התביעה. בוודאי לכן אין מדובר בעיוות דין אלא בטענה שגרתית בעלמא הכופרת באמינותו של עד התביעה (ללא ראיות).
אשר לכן, הבקשה נדחית, גזר הדין בעינו.
לפנים משורת הדין, הפיגורים על הקנס מבוטלים, והקנס המקורי ישולם ב – 4 תשלומים, הראשון ביום 15.12.2011
להודיע לצדדים.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|