מדינת ישראל נ' איוונוב

החלטה

זו החלטה בבקשה להורות על פסילת רשיון נהיגה של המשיב עד תום ההליכים בתיק 3515-10-10 (להלן התיק העיקרי)

בתיק העיקרי מואשם כי המשיב נהג את רכבו בהיותו שיכור כאשר בבדיקת הנשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 1040 מק"ג אויר נשוף.

מדובר – איפוא – בכמות של יותר מפי שלוש מכמות המותרת לפי החוק ( (אין חשיבות אם זה ייקבע לפי 240 מק"ג או 290 מק"ג או אפילו 400 מק"ג).

ברישא להחלטה זו וללא קשר לתוצאה הסופית, הנני חולק על הטיעון של ב"כ המשיב כי בהעדר עבירה נוספת , לא מדובר בעבירה "כל כך חמורה".

אני סבור כי נהג האוחז בהגה ונוהג ברשות הרבים עם כמות כזו של אלכוהול בגופו מהווה "פצצה מתקתקת" ואין צורך להרבות במלים בסכנה הכרוכה בהתנהגות כזו.

טענתו העיקרית של ב"כ המשיב הינה כי המשיב לא נהג ברכב ולכן לא עבר את העבירה המיוחסת לו.

אין הוא חולק כי הרכב בבעלות המשיב אלא טוען כי הרכב היה נהוג בידי אחד בשם "וסלי צודיק" ולכל היותר רק ניגש המשיב לרכב שחנה באמצע הכביש, כדי להוציא דבר מה מהרכב.

בדיון הראשון שנערך ביום 7.10.10 טען ב"כ המשיב כי השוטרים חשבו שהוא נהג כי ראו שהוא נכנס לתא הנהג כדי להוציא תיק.

עוד טוען ב"כ המשיב כי המשטרה לא רצתה לחקור את העדים שהגיעו בשלב כלשהו למשטרה.

עיון בחומר הראיות אינו מגלה שמץ של ראיה שיש כדי לתמוך בגירסאת המשיב. לא רק ששני השוטרים (המתנדבים) מעידים כי ראו את המשיב נוהג לבד ברכב וכאשר הבחין בהם , עצר הרכב באמצע הכביש וניסה להתרחק מהמקום אלא המשיב בעצמו בטופס התחקור משיב כי היה לבד ברכב וכן בתגובה לדו"ח השיב בתגובה הראשונית שהוא מצטער. אין אני מקבל טענת ב"כ המשיב כי מדובר בתרגום לגוי של דבריו.

אף אחד, לא מן השוטרים שעצרו אותו או השוטר שערך הבדיקה, מעידים על נוכחות של אדם נוסף ברכב, שהוא כביכול נהג ברכב ולא המשיב.

עוד יש להוסיף כי בהיות המשיב הבעלים של הרכב, עליו חלה חזקת האחריות לעבירה ועליו הנטל להוכיח כי אדם אחר נהג ברכב.

מדובר ב"נהג חדש" שהוציא רשיון נהיגה רק ב - 03/10 ולכן אין כל משמעות להעדר הרשעות קודמות.

לדבריו, הוא עלה ארצה בשנת 1999 ומאחר ולא היה זקוק לרשיון נהיגה, לא עשה רשיון נהיגה ישראלי עד לאחרונה.

נקבע ב- בש"פ 6595/08 יעקובסון נ' מ"י כי :

"נהיגה תחת שיכרות מסכנת את שלום הציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו".

עוד אוסיף כי במקרה דנן, תוצאות בדיקת המאפיינים מאשרות את התוצאה הגבוהה של הבדיקה.

מכל המובא לעיל, אני סבור שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב ואין בתצהירים שהוגשו במהלך הדיון ע"י ב"כ המשיב כדי לפגום בראיות שבידי המבקשת.

מבלי להרבות במלים, התצהירים מעלים תמיהות פנימיות וסימני שאלה שבוודאי יבואו על פתרונן במהל שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי.