מדינת ישראל נ' אטיס(עציר)

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב, וכן בקשה לעיון חוזר מטעם המשיב.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם ואיומים.

כתב האישום מתייחס לתקיפת חברתו, והוא מתאר תקיפה לא פשוטה. המשיב משך בשערותיה, אחז בחוזקה בכתפה הימני, שרט אותה ברגלה, סטר לה ונשך אותה בזרוע הימנית. באירוע נוסף סטר לה פעם נוסף ובאירוע השלישי איים עליה שאם תשקר לו ישב עליה בבית הסוהר.

בהחלטתי מיום 07.05.12, סקרתי את עילת המעצר הקיימת, ואת הסיכון הקיים לשלומה של המתלוננת, ובסיום אותה החלטה ביקשתי כי שירות המבחן ימציא תסקיר אודות המשיב.

בתאריך 06.05.12, התייצבה המתלוננת בפני בית משפט זה וביקשה צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד. בית המשפט העניק למתלוננת את הצו המבוקש. לאחר מכן, בתאריך 13.05.12, נערך דיון שבמסגרתו נשמעו טיעונים גם מצד המשיב, וכן הוגשו ראיות שונות. בסיום הדיון, הגיע בית המשפט להחלטה כי יש לבטל את הצו למניעת הטרדה מאיימת אשר הוצא מלפניו (ה"ט 8772-05-12).

בקליפת אגוז, באותו מעמד הוצגו בפני בית המשפט ראיות המלמדות, כי לאחר קבלת הצו במעמד צד אחד, פנתה המתלוננת אל אמו של המשיב, באמצעות מסרונים, בתכתובות שונות, המלמדות כי, לכאורה, היא עדיין חפצה בקרבתו של המשיב, ואף מבקשת לבקרו בבית המעצר. כמו כן, שוחחה באמצעות הפייסבוק עם אביו של המשיב, ואמרה לו כי היא מתגעגעת למשיב וכי את כל "הרעש והבלאגן" עשה אביה. לא אצטט שוב את אותם דברים, אך אפנה במסגרת החלטה זו אל הציטוטים שהובאו באותה החלטה, וכן אל המסמכים המצורפים לבקשה לעיון חוזר.

המשיב הינו יליד 1993, חייל בשירות סדיר, ללא כל עבר פלילי.

תסקיר שירות המבחן מציג את עניינו של המשיב באור שחור משחור. אני מסכים עם ב"כ המבקשת ביחס לקביעותיו של שירות המבחן. שירות המבחן מצא כי המשיב אובססיבי ביחס למתלוננת, מבקש להגביל את צעדיה, המתלוננת חוששת משחרורו, למשיב עיוותי מחשבה קשים בכל הקשור למערכות יחסים וזוגיות, וכיוצ"ב כמפורט בתסקיר שהוגש בפניי. שירות המבחן קבע כי קיים סיכון לפריצת גבולות ולהישנות המעשים, עקב עיוותי המחשבה של המשיב. אכן, מדובר בתסקיר המציג את המשיב באור קודר.

אין זה ברור האם בפני שירות המבחן עמדו, אותן ראיות אשר הובילו לביטול הצו להטרדה מאיימת.

ועדיין, למרות הכל, שירות המבחן מצא לנכון לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. שירות המבחן בחן מס' אופציות לשחרור, ובסופו של דבר, הוא מצא כי אביו של המשיב, ראוי לפקח עליו בביתו במושב צרופה. שירות המבחן שלל את האם כערבה, משום שיש לה קושי בהצבת גבולות למשיב.

בחומר הראיות שביחס אליו, ניתנה הסכמה, ניתן למצוא את הודעותיו של המשיב, המלמדות כי יש ממש בראיית שירות המבחן, שכן המשיב מציג עצמו כבחור "קנאי ברמות וזה קשה, אני יודע שיש לי בעיה עם זה".

שמעתי בבית המשפט את אביו של המשיב. גם אני, כשירות המבחן התרשמתי בצורה טובה מן האב. נכון, שלאב עבר פלילי הכולל 3 הרשעות קודמות מן השנים 92, 93 ו-2001, וייתכן שהאב ניסה להסתיר את אותן הרשעות, בחושבו כי הללו יעמדו לו למכשלה. אין ספק כי מי שמסתיר את עברו הפלילי, ואינו מגלה את כל האמת בבית המשפט, יש לראות את התחייבותו בזהירות מרבית.

בית המשפט העליון קבע, כי תסקיר שירות המבחן הוא אמצעי שבכוחו לשמש המלצה לבית המשפט, ואין בית המשפט חייב לקבלו באופן מוחלט. ביחס לכך אפנה אל בש"פ 6995/11 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, 11 (4) 426, אשר קבע כי אין לייחס לחובת נאשם את העובדה שלא נטל אחריות למעשיו בתסקיר שירות המבחן. כמו כן, אפנה לבש"פ 2998/09 יוסף יעקב נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, 09 (2) 200. בש"פ 942/04 אלטורי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, 2004 (1) 1669. כמו כן הפנתה ב"כ המבקשת את בית המשפט לבש"פ 4260/10 מדינת ישראל נ' דאיף, ולבש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר. אכן, בהינתן תסקיר מבחן שלילי יקשה על בית המשפט, בדרך כלל, לפעול בניגוד להמלצה הנמסרת. יחד עם זאת, ברור לכל, האחריות הרוצבת על בית המשפט המשקלל את מירב הסיכונים מן המשיב, והקובע האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר כזו או אחרת.

בנסיבות תיק זה, לאחר שאני בוחן את עברו הפלילי הנקי של המשיב, את גילו, את העובדה כי מדובר בחייל בשירות סדיר, את האמור בתסקיר שירות המבחן, וכן את הראיות הנוספות שהתגלו בפניי ואשר פורטו בהחלטה לעניין ביטול צו ההטרדה המאיימת, אני סבור כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב, אולם מסכים אני עם ב"כ המבקשת כי יעשה הדבר בתנאים נכבדים ביותר, אשר יובילו למניעת כל סיכון מן המשיב למתלוננת.

על כן אני מורה כי המשיב ישוחרר בתנאים הבאים:

המשיב ישהה במעצר בית מוחלט, בבית אביו, מר רנה אטיאס, ת"ז 023926488, רחוב הזית 1, מושב צרופה (ביחס לכך, אני כולל את שטח הבית כולל שטח החצר).

מובהר בזאת פעם נוספת לאב, כי יהא עליו לשמור על המשיב שמירה קפדנית וכי המשיב צפוי לשהות במעצר הבית באופן מוחלט לפרק זמן ארוך, וכי אם הוא סבור כי בעתיד בית המשפט יאפשר חלופת מעצר במסגרת הצבא, הרי שהפסיקה במקרים אלה, למעשה, אינה מאפשרת חלופה במסגרת זו.

מר רנה אטיאס ישמור על המשיב בביתו באופן בלעדי, כך שהמשיב לא יוכל ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת, לא באמצעות SMS, פייסבוק וכיוצ"ב.

מר רנה אטיאס יחתום על ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪, ומובהר בזאת פעם נוספת, כי אם המשיב יפר את תנאי חלופת המעצר ולו הפרה קלה, או יצור קשר עם המתלוננת, קיים סיכוי סביר שבית המשפט יורה על חילוט הערבות, באם תוגש בפניו בקשה מתאימה.