מדינת ישראל נ' אטיאס

החלטה

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במצב שכרות.

אין מחלוקת כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב כאשר המשיב עצמו אינו חולק כי שתה אלכוהול לפני נהיגתו ברכב.

אין מחלוקת כי רף האלכוהול אשר נמדד עומד על 600 מיקרוגרם, כמות אשר רחוקה מלהיות נמוכה.

יחד עם זאת, המשיב נהג משנת 1995 ולחובתו 3 הרשעות בלבד, כאשר כולן עבירות קנס ולא אחת מהן מסוג הדומה לעבירה נשוא תיק זה.

בנסיבות המתוארות לעיל, לא ניתן ללמוד מעברו של המשיב כי מסוכנות חריגה נשקפת מנהיגתו בדרך כלל, ולמעשה מסוכנותו נלמדת רק מנסיבותיה הלכאוריות של פרשה ספציפית זו.

בהתאם לעיקרון שהתווה בית המשפט המחוזי בפרשת אבו נימר (ראה ע"ח 22758-05-12 אבו נימר נגד מד"י) להיעדר עבר תעבורתי מכביד, נפקות רבה בבקשות מסוג זה.

כאשר המסוכנות היחידה היא זו הנלמדת מנסיבות המקרה, אין הצדקה לפסילה גורפת עד לתום ההליכים, ויש הצדקה לבחון תקופה מצומצמת אשר תאיין את המסוכנות הספציפית.

בפרשה זו, כאשר רף האלכוהול הנמדד מגיע לכדי 2.5 מרף האלכוהול המותר על פי חוק, ולכפול מרף האלכוהול לגביו מופעלת אכיפה, יש הצדקה לפסילה אשר תוגבל ל- 90 יום מיום מתן החלטה זו.

לזכות המשיב עומדת עדיין חזקת החפות (אף שזו עומעמה במסגרת טיעוניו בפני היום).

המשיב מצוי בסטטוס של פסילה מנהלית כשלושה שבועות וראוי כי יורחק מיכולת נהיגה למשך 90 יום לאור המסוכנות שיצרה נהיגתו עת נהג לכאורה שיכור ברכב.

אשר על כן, ולאחר שנתתי משקל מלא לעברו התעבורתי התקין של המשיב, בקשת המדינה מתקבלת באופן חלקי לפיו יפסל המשיב עד תום ההליכים ולתקופה שתוגבל ל-90 יום מהיום.

משטרת ישראל תעביר את רישיונו של המשיב להמשך הפקדתו במזכירות בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: