מדינת ישראל נ' אזולאי(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים – עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: "החוק"], ועבירה של גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק.

3.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 30.05.2010 בשעה 11:58 או בסמוך לכך, פרץ המשיב לביתו של הבעלים בכך שנכנס לחצר הבית, שבר את שלבי תריס החלון ונכנס לתוך הבית בכוונה לבצע גניבה, תוך שגנב מהבית מערכת אודיו ביתית הכוללת מגבר ושני רמקולים.

המשיב נתפס בסמוך לבית יחד עם הרכוש הגנוב.

4.כשבוע עובר לכך, ביום 22.05.2010 בסמוך לשעה 17:00, פרץ המשיב לבית ולמחסן הנמצא בחצר הבית, בכך שנכנס לחצר, שבר את תריסי החלון ונכנס לבית ולמחסן, תוך שגנב שרשרת כסף עם תליון מגן דוד – השייכת לבעלים, וכן זוגות רבים של נעליים בשווי כולל של כ- 5,000 ש"ח השייכים לאדם אחר בשם יצחק וגנר.

5.ב"כ המשיב טוען להעדר ראיות לכאורה ולהעדר עילת מעצר, ועותר לשחרורו בחלופה.

6.ב"כ המבקשת טוענת לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, ומתנגדת לשחרורו של המשיב לחלופה.

7.ראיות לכאורה – המסגרת הנורמטיבית

א.בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב הנאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהיתה הכרעה בדין. ר' לענין זה בש"פ 6187/97, סולימאן אל עביד (1997), לא פורסם.

השאלה הנבחנת היא: קיומו של פטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר [ר' הלכת זאדה, בש"פ 8087/95, שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 133; בש"פ 825/08, מדינת ישראל נ' מוחמד דתלה, פד"י נב(1) 625.

ב.בחינת חומר הראיות אין פירושה הכרעה בין העדויות תוך קביעת מהימנות העדים למתן משקל לראיות המוצגות בפני בית המשפט, ויש לבחון את הגיונם הפנימי של הדברים, ואת השתלבותם של הדברים אלה באלה [ר' הלכת זאדה לעיל].

ויפים לענין זה אף דברי בית המשפט בבש"פ 991/99, מדינת ישראל נ' דני לקי, דינים עליון, נה 751:

"ככלל, בשלב בו נבחן חומר הראיות לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקיים בית המשפט בחינה של הפוטנציאל הראייתי להרשעה, ומעריך את סיכוייה מבלי שהוא נדרש להכריע במשקלן ובמהימנותן של הראיות".

8.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר החקירה באספקלריה של המבחנים דלעיל, באתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

9.בתיק החקירה עדותו של עד הראייה – דורון לוי – שהבחין במשיב כשהוא נכנס לבית דרך החלון, מוציא ממנו רכוש ומכניס לעגלה. העד מעיד כי לשאלתו לפשר מעשיו, השיב לו הלה כי "זה בסדר – זה באישור".

בהמשך, עוקב העד אחרי המשיב ומזמן משטרה. מיד עם הגעתם של השוטרים נתפס המשיב עם הרכוש החשוד כגנוב.

עד ראייה זה מעיד אף ביחס לאירוע, נשוא עובדה מס' 6 לכתב האישום, תוך שהוא מזהה את המשיב [ר' הודעתו מיום 30.05.2010, וכן ר' הודעתו מיום 31.05.2010].

על יכולתו להבחין בנעשה בדירה – ר' המזכר של רמ"ח פרנקו שלמה מיום 30.05.2010, המציין כי: "הנ"ל הציג בפניי את החלון שאליו נכנס החשוד. מדובר בזווית ראייה נקייה ללא הפרעות וניתן לראות בבירור את מה שהתרחש בבית 507/1".

בתיק קיימת עדות בעל הדירה – המעיד כי הוא מתגורר בדירה יחד עם אחותו.