מדינת ישראל נ' אוחנה

החלטה

לפני בקשה להחזרת פיקדון בסך 4,000 ₪ שהופקד על ידי המבקש במסגרת מ"ת 450-01-13.

הסכום שהופקד היה אחד התנאים לשחרורו של הנאשם למעצר בית.

ביום 21.04.13 הסתיים עניינו של הנאשם בפני בית המשפט, בתיק זה, במסגרת ההחלטה על סיום עניינו, קבע בית המשפט כי יושבו לנאשם (המבקש בתיק דנן), ארבעת האלפים השקלים שהופקדו בחשבונו.

דא עקא, בהודעה מטעם הגזברות הארצית נמסר כי הפיקדונות שנמצאים בידי בית המשפט לא יוחזרו למבקש מאחר וקיימים שני תיקי הוצאה לפועל, האחד בבאר שבע ואילו השני בקריות שסכום החוב שלהם עולה על סכום הפיקדון.

בתשובה מטעמו, הסביר ב"כ המבקש כי ככל הנראה אין המדובר בהודעת צד ג' שקיבלה הנהלת בתי המשפט בקשר לכספים השייכים למבקש ואשר נמצאים ברשותה, אלא המדובר במידע שנתקבל ממאגר מידע של בתי המשפט בקשר לתיקי הוצאה לפועל, משכך אין הדבר בסמכותה ועל בית המשפט להשיב את הכספים לידיו של המבקש.

לאור הדברים, ביקש בית המשפט את תגובתו של היועץ המשפטי להנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר לדברים האמורים תוך התייחסות לטענה והאם ככל שמדובר בהודעה על חיוב ולא על הפנייה מטעם ההוצאה לפועל על הודעת צד ג', מדוע לא יוחזרו הכספים לידיו של המבקש.

בהתייחסות ארוכה ומפורטת מטעם המדינה, נכתבו גם הדברים הבאים: " ... הגזברות לא פעלה על סמל מידע בלתי רשמי שהתקבל אצלה ו/או שקיים ברשותה בנוגע לחובותיו של המבקש בהוצאה לפועל אלא שפעלה על סמך עיקולי צד ג' שהוטלו אצלה כדין על ידי לשכות הוצאה לפועל הרלוונטיות ונרשמו על ידה בהתאם".

משכך פני הדברים ובידיה של הנהלת בית המשפט עיקולי צד ג' שהוטלו כדין הרי שקביעתם שלא להחזיר לידי המבקש את הפיקדון, בדין יסודם.

מרגע סיום ההליך המשפטי הוחזקו כספים אלו בידי בית המשפט על מנת להבטיח את התייצבותו של הנאשם לדיונים בתיק העיקרי שלפנינו, משנסתיימו הליכים אלו בטל יעודם של הכספים ודינם לחזור לחייב.

משנקבע כי הכספים יושבו לחייב ולא יוקצו לשם הטלת קנסות או פיצויים על המבקש, מוסמכת הרשות להחזיק בכספים ולא להחזירם למבקש, כשבידה צווי עיקול.

סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע בהאי לישנא:

" צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנידון או על סכום החוב הנדון".

באשר לטענתו של המבקש כי הכספים שהופקדו אינם שייכים לו וכפי העולה מן הבקשות שהוגשו בעניין מדובר בכסף השייך לאחותו, הרי שבבירור עם מזכירות בית המשפט, לא ניתן לברר זהותו של המפקיד, עם זאת גם לו היה מתברר כי אחותו של המשיב היא זו שהפקידה את הכספים האמורים אין בכך כדי להשיב את הכספים לידה, שכן כבר בהחלטתו של כבוד השופט בן טולילה במסגרת הליך המעצרים נקבע כי תבוצע הפקדה של 4,000 ₪, כאשר הפקדה זו אמורה להתבצע באמצעותו של המבקש, בין אם גייס כספים מגורמים אחרים ובין אם לאו, כמו כן ניתן לראות כי כבר כאשר הוגשה בקשה מטעמה של המפקידה לכאורה, בטרם היה ידוע על קיומם של צווי עיקול, קבע כבוד השופט כי על הבקשה להיות מוגשת עי המבקש, שכן על שמו רשום הפיקדון.

בנוסף, ככל שקיים צו עיקול על כספים אלו, וככל שלטענת המבקש מדובר בכספים השייכים לצד ג', מקומה של טענה זו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולא במסגרת דנן, ועל המבקש היה להגיש בקשתו בפני רשם ההוצאה לפועל שקבע את העיקול.

לאור הדברים אני קובע כי הנהלת בתי המשפט פעלה בסמכות, ובשלב זה לא יושבו הכספים שהופקדו בפיקדון לנאשם.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: