מדינת ישראל נ' אוחנה

החלטה

1.לפני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של החשוד עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 10.02.2011 בשעה 22:50.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 4 ימים.

4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירה של תיווך סמים מסוכנים.

כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות, חשש לשיבוש והשפעה על עדים.

5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד וכן הוצגו דוחות סודיים סומנו מב/1 מב/2.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה ואת הדו"חות הסודיים, מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשוד עבר את העבירה המיוחסת לו בבקשה.

7.כמו כן, התרשמתי כי מתקיימת כנגד החשוד עילת מעצר בדמות מסוכנות ובדמות יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לשיבוש הליכי חקירה.

8.נוכח החשש והמסוכנות האמורים, אינני מעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

9.באשר להיקף החקירה המתבקש אל מול ימי המעצר המתבקשים, אני סבור כי הדברים מצויים ביחס מידתי לשלילת חירותו של החשוד, כך שאני מקבל את הבקשה במלואה.

אין בידי לקבל את טענת השיוויון כפועל יוצא ממנה את הטענה בדבר הפלייה. מצויים אנו בבקשה למעצר לצורכי חקירה. לא מצאתי שיוויון בין החשוד בבקשה זו לבין חשוד אחר אליו מכוונת ב"כ החשוד. השאלה שלפניי איננה שאלת מדרגת חומרת העבירות וכפועל יוצא ממנה שאלת מעצר או שחרור, אלא היא שאלה בדבר קיומו או העדרו של חשד סביר בחומר החקירה שבפניי וקיומה של עילת מעצר.

אלו מצויים כאמור ביחס לחשוד זה, ואין שיוויון בינו לבין חשוד אחר, שיוויון אשר הינו בסיס לכל טענת הפלייה.

10.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד ליום 14.02.2011 עד השעה 12:00.

11.תיק החקירה והדו"חות הסודיים מושב לחוקר.

12.צו מעצר נחתם בד בבד.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום ז' אדר א תשע"א, 11/02/2011 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט

הוקלד על ידי: אביגיל אונתוב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: