מדינת ישראל נ' אוחיון(עציר)

החלטה

בפני בקשתו של הנאשם למחיקת אישום מס' 1 בכתב האישום בשל טענות מקדמיות בדבר זיכוי או הרשעה קודמת- סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ) ולחילופין בשל טענת הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ.

הרקע לבקשה

בהליך פלילי בבית משפט שלום (ת"פ 36099-12-10 יחד עם ת"פ 56926-05-12) ביקש הנאשם לצרף שתי עבירות תעבורה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (מיום 3/4/11 ומיום 24/5/11), לעבירות פליליות חמורות שביצע והן: שלוש עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, שתי עבירות איומים, שלוש עבירות של פגיעה בפרטיות, שלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית, תקיפה סתם ומעשה פזיזות ורשלנות. על כל העבירות הללו הוא הורשע ונדון ביום 11/9/11 , על פי הסדר טיעון, לארבעה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי ושלושה חודשי פסילה.

בכתב האישום שלפני מועמד הנאשם לדין בגין נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח חובה בתוקף בגין אירוע הנהיגה מיום 3/4/11 (אישום מס' 1) ונהיגה נוספת בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה בתוקף בגין ארוע הנהיגה מיום 19/5/13 (אישום מס' 2).

טענות הצדדים

ב"כ המבקש טוען כי אין לדון את הנאשם פעמיים בשל אותו מעשה הנהיגה ללא רישיון נהיגה ולחילופין בשל התרשלות המאשימה ב"קטיעת האישומים" ללא טעם ואי הכללת כל סעיפי העבירה הנוגעים לנהיגה הלא מורשית (פסילה וביטוח), בהליך הפלילי לפני שנתיים, הרי שמחמת הצדק יש לבטל אישום מס' 1.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומפנה להלכת נכט בע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה, לפיה אין חפיפה מלאה בין העבירות וכי למעשה הנהיגה באישום הנוכחי הצטרף יסוד עובדתי נוסף – הוא פסילת הנאשם על ידי רשות הרישוי, עובדה שמקימה עבירה אחרת – סעיף 67 לפקודת התעבורה ולא ס' 10 א'.

המאשימה הפנתה לפסיקה מאוחרת התומכת בהלכת נכט וכן לפסק דין שדן בנסיבות דומות, ראה פ"ל 850/06 מדינת ישראל נ' גולדברג שם דחה כב' השופט גרטי את הטענה כי עבירת הנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ועבירת הנהיגה בזמן פסילה זהות הן.

לענין ביטול מחמת הצדק, טוענת המאשימה כי אין לבטל האישום רק משום שהעבירות פוצלו. אין חובה להגישן בכתב אישום אחד, מה גם שבהליך הפלילי הקודם המאשימה לא ידעה כי רישיונו של הנאשם גם נפסל ולא רק פקע תוקפו.

דיון בבקשה

הרשעה קודמת ו"סיכון כפול"

לצורך הבהרה אעמוד תחילה על ההבדל שבין טענת זיכוי קודם או הרשעה קודמת לבין טענת "סיכון כפול" וזאת בשל הנטיה לבלבל בין השתיים.

טענת סיכון כפול עוסקת בהעמדת הנאשם בפני סכנת הרשעה נוספת, כאשר הפעם הראשונה בה הועמד לדין נסתיימה ללא החלטה לגופו של עניין. כלומר, טענת סיכון כפול פירושה שההליך נקטע, והעמדתו לדין פעם נוספת מציבה בפניו סיכון הרשעה נוסף.

לעומת זאת, הטענה המקדמית בדבר זיכוי או הרשעה קודמת תכליתה למנוע דיון נוסף באותה עבירה (וראה בעניין זה את ספרו של המלומד קדמי "על הדין בפלילים",כרך א'-חלק שני, תשס"ט-2009,ע' 1299). הטענות אומנם דומות, אולם האחת מסתפקת "בעצם קיומו של סיכון הרשעה, בעוד שהאחרת מדברת בפסק דין הקובע את תוצאות העמידה באותו סיכון." (שם)

היות שהנאשם הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף בגין האירוע מיום 3/4/11, לכל היותר נותר לבחון הטענה "כבר הורשעתי".

האם עומדת לנאשם הטענה "כבר הורשעתי"

הדין הנוהג – הלכת נכט

סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש) תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ) קובע כי "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו".

בהלכת נכט (ע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה) נקבע כי המעשים ייחשבו זהים, אם כל רכיביו של האחד כלולים במשנהו.