מדינת ישראל נ' אודי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 17 אישומים בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, גניבה, החזקת סמים לצריכה עצמית והפרת הוראה חוקית.

בהחלטתי מיום 22/06/10 ציינתי כי נסיבותיו של תיק זה שבפני מיוחדות הן , נוכח העובדה שמדובר במשיב אשר הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו וביצע הובלה והצבעה אל הדירות אליהן פרץ ומהן גנב את הרכוש, ולמעשה מיוזמתו הביא לפיענוח כל אותם תיקים אשר נסגרו במשטרה בעילת "עבריין לא נודע".

משכך, ונוכח הודייתו של המשיב ושיתוף הפעולה עם המשטרה שהביא לפתיחת התיקים ופענוחם הגיעו המשטרה והמשיב להסכמה, לפיה נוכח שיתוף הפעולה המלא עם המשטרה, ישוחרר המשיב בתנאים ולא יתבקש מעצרו עד תום ההליכים.

ואכן ביום 07/06/10, הובא המשיב בפני בית המשפט ובהסכמת הצדדים, שוחרר בתנאים הכוללים מעצר בית למשך 15 ימים וערבויות כספיות.

מסתבר כי יומיים בלבד לאחר מועד שחרור בתנאים, הפר המשיב את תנאי שחרור בכך ששהה מחוץ לביתו.

כשנחקר במשטרה הודה כי הפר את תנאי שחרורו על מנת להצטייד באדולן ולהמנע משימוש בסם ומהצורך ללכת ולהשיג אותו בעיר לוד, כך לדבריו.

נוכח הפרת תנאי השחרור על-ידי המשיב, הוגשה על-ידי התביעה בקשה למעצרו עד תום ההליכים תוך שהתביעה מצביעה על המסוכנות הנשקפת מפניו של המשיב, נוכח העבירות המיוחסות לו, נסיבות ביצוען על רקע התמכרות לסם ונוכח הפרת תנאי השחרור.

בדיון שנערך בפני ביום 22/06/10 עתר ב"כ המשיב לשלוח את המשיב לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר אשר יבחן אפשרות שילובו בהליך גמילה.

הצדדים טענו בפני באריכות בענין זה, ובהחלטתי המפורטת מאותו יום סברתי כי ניתן להעתר לבקשה ולבחון אפשרות שילבו של המשיב בקהילה טיפולית.

המשיב נשלח לשירות המבחן ובענינו התקבלו שני תסקירים ובשניהם בא שירות המבחן בהמלצה לאפשר שילובו של המשיב בקהילה טפולית.

ב"כ המשיב עותר לאמץ המלצות התסקיר ולאפשר שחרורו של המשיב לקהילה סגורה בתנאי מעצר בית מלא.

ב"כ המבקשת מתנגדת להמלצת התסקיר ועותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

לדבריה, נסיבותיו של המשיב אינן באות בגדר החריגים המוכרים בפסיקה, ככאלה המאפשרים שילוב בהליך גמילה, בשלב המעצר, שכן המשיב לא החל בהליך טיפולי טרם מעצרו ונסיון העבר מלמד כי סיכויי השיקום בענינו, קלושים.

אקדים ואומר כי הלכה ברורה היא כי מקומו של הליך גמילה הינו במסגרת התיק העיקרי ושחרור לצורך גמילה כחלופת מעצר הינו חריג שבחריגים.

יחד עם זאת אין מדובר בכלל בל יעבור, ובתי המשפט מכירים בעובדה שבנסיבות מיוחדות ניתן לסטות מן הכלל ולאשר להשתלב בהליך גמילה אף שעסקינן במשיב שלא החל בהליכים כאלה לפני מעצרו.

עיון בתסקיר המעצר שהוגש בענינו של המשיב מעלה באופן ברור כי רעים ומרים היו חייו של המשיב מאז היותו ילד.

התסקיר מגולל נסיבות טרגיות והתמכרות רבת שנים. ולצד זאת, ולמרות הנסיבות וההתמכרות, הצליח המשיב לנהל אורח חיים יצרני והורשע רק פעמיים בעבירות בתחום הרכוש, בשנים 1995 ו- 2005. תמונה זו העולה מגליון הרישום הפליל של המשיב, אינה מאפיינת עברייני רכוש מועדים המכורים לסמים.

שירות המבחן מתרשם מקשר הדוק בין התמכרותו של המשיב לבין אובדן הגבולות המתבטא ברצף העבירות המיוחסות למשיב, באותם חודשיים בהם לכאורה בוצעו כל העבירות.