מדינת ישראל נ' אהרוני

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשמת נרשמה ביום 20.3.11, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור ב- 35 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 22.12.11,נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ל לויטס נתן, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 20.3.11, בסמוך לשעה 14:40, נהגה הנאשמת בקטנוע בתל אביב, ברחוב לוינסקי ונצפתה על ידי העד כאשר היא פונה לרחוב צמח דוד לכיוון דרום, בניגוד לתמרור ב- 35 המוצב על המדרכה הימנית.

במהלך דיון ההוכחות, התברר כי הנאשמת חצתה גם שטח הפרדה במהלך נסיעתה.

העד הורה לנאשמת לעצור את רכבה ורשם מפיה את הדברים הבאים:"נסעתי לכיוון שלו כדי לחנות רק כדי לחנות. זה סתם. אני יגיע לבית המשפט. השוטר עמד בצומת הרחובות צמח דוד לוינסקי בהגיעי לחנות את הקטנוע זיהיתי את השוטר ברחוב לוינסקי והתקדמתי לכיוונו על מנת לשאול אם אני יכולה לחנות את הקטנוע ברחוב לוינסקי או על צמח דוד היכן שיתר הקטנועים.השוטר התקדם לקראתי ואני חשבתי על מנת להבין מה הבעיה והוא בעצם עצר אותי כי נכנסתי לרחוב צמח דוד שהוא רחוב לתחבורה ציבורית בלבד בעוד שבכוונתי הייתה לנסוע לכיוון השוטר כדי להתייעץ איתו בדבר חניית הקטנוע והשוטר עמד ברחוב תחבורה ציבורית".

על פי גרסת הנאשמת, כעולה מעדותה ועדות עדת ההגנה מטעמה, הגב' יפעת השלום, היא נסעה במקום ועלתה על המדרכה ברחוב לוינסקי, על מנת לחנות בסמוך לקטנועים רבים שחנו במקום.

בהגיעה למקום, הבחינה בשוטרים שהיו באזור וכי וחברתה הציעה שישאלו שוטר אם ניתן לחנות במקום.

הנאשמת וחברתה עלו חזרה על הקטנוע והחלו בנסיעה לעבר העד, שבהמשך, סימן להן להגיע אליו.

הנאשמת, תוך שהיא מודעת כי מדובר בנתיב תחבורה ציבורית, המשיכה בנסיעה לעבר העד ובמהלכה חצתה גם שטח הפרדה שסומן על הכביש.

לשיטתה, העבירות נעברו רק בשל העובדה כי העד הורה לה להגיע אליו וכיוון שהוראת שוטר גוברת על תמרורים.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת ל בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד פירט את מקום עמידתו, מסלול נסיעת הנאשמת ברחוב לוינסקי וברחוב צמח דוד ותיעד את דבריה במלואם בדו"ח.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשמת ועדת ההגנה, לפיה הגיעו למקום, חנו את הקטנוע ואז החלו בנסיעה אל עבר העד, אינה סבירה בעיני. הנאשמת העידה, בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 3-4, כי ידוע לה כי קטנוע יכול לחנות בכל מקום בו אין שלט האוסר זאת וכי במקום בו ביקשה לחנות לא היה שלט כאמור ומכאן, לא ברור לי מדוע הייתה צריכה להתייעץ בעד באשר לחניה במקום.

לחילופין, אם אקבל גרסתה כי מצאה לנכון להיוועץ בעד טרם שתחנה במקום, מדוע הייתה צריכה להגיע אליו עם הרכב, בניגוד לתמרור ב- 35, אותו היא מכירה ומודעת לקיומו? הרי שהנאשמת יכלה בנקל לגשת אליו ברגל ולברר את הטעון בירור, שכן מדובר במרחק קצר ביותר, כפי שמוסכם על הצדדים.

גם על פי גרסת הנאשמת, היא החלה בנסיעה לעבר העד, טרם שסימן לה להגיע אליו ואם עמד העד ברחוב צמח דוד, ברי כי הנאשמת ידעה כי על מנת להגיע אליו עם הרכב, חובה עליה לחלוף על פני תמרור ב- 35 המוצב בכניסה לרחוב.