מדינת ישראל נ' אהרון(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה בניגוד לסעיפים 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "החוק").

בהתאם לכתב האישום שהה הנאשם שהוא תושב הרשות הפלסטינית בישראל כשאין בידו אישור שהייה בישראל כדין, וזאת בשתי הזדמנויות שונות, האחת ביום 15.4.2010, והשנייה ביום 2.5.2010. בשתי ההזדמנויות שהה הנאשם בעיר באר שבע.

הנאשם העיד לעניין העונש, ומדבריו עולה כי הוא נכנס לישראל על מנת לבקר את אביו ואת אחיו המתגוררים בישראל כדין. המדובר באב שלו שתי נשים. אימו של הנאשם היא תושבת הרשות הפלסטינאית ועל כן מתגורר הנאשם בשטחי הרשות הפלסטינית. עוד העיד הנאשם כי הוא פועל במסגרת החוק לאיחוד משפחות.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בנאשם אשר נכנס לישראל פעמיים בתקופה יחסית קצרה על אף שהוזהר כי הדבר אסור. כמו כן טענה כי הנימוק לכניסת הנאשם לישראל שהינה ביקור אביו אינה מקובלת, שכן הגם אם אביו מתגורר בישראל, סבורה המאשימה, כי מטרת כניסתו של הנאשם לישראל היא אך לצורכי עבודה. לאור כל האמור ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל מרתיע, מאסר מותנה והתחייבות.

ב"כ הנאשם מנגד ביקש להסתפק בתקופת מעצרו. הסנגור ציין, כי מדובר בנאשם צעיר בגילו, ללא עבר פלילי, אשר הגיע לישראל במטרה לבקר את אביו שהוא אזרח ישראלי וכי מדובר בצורך נפשי שקל יותר להתגבר עליו, מאשר הצורך בפרנסה, ועל כן די בענישה מרתיעה בעניינו של הנאשם, שכן ימי המעצר עד כה הבהירו לו את האיסור להיכנס לישראל שלא כדין. עוד ציין ב"כ הנאשם, כי הלה אינו מהווה סיכון בטחוני וכי העבירות בוצעו בהפרש קטן של זמנים עד כי יש לראותן כמקשה אחת.

הנאשם שבפני יליד 1988 הודה והורשע בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כדין. מדובר בנאשם צעיר בגילו, ללא עבר פלילי.

בית המשפט העליון קבע את הפרמטרים להפעלת שיקול הדעת העונשי בתיקים כגון דא בזו הלשון:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר ; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות) כגון זיוף תעודות , התחזות וכדומה) ; האם מדובר ברצידיביסט )נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין) ; מה אורך השהיה הלא חוקית ; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית , כמי שמטה לחמו שבור ; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין "

[ר' רע"פ 3137/09 פראג'ין נ' מ"י, פסקה י"ז לפסק הדין].

בצד הזכות אוכל לקבוע כי אין בנאשם סיכון בטחוני, ולכל הפחות עניין זה לא נטען בפניי, כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, וחסך זמן שיפוטי יקר, כי משפחתו של הנאשם מפוצלת ומפוזרת בין ישראל ובין הרשות.

יובהר כי הנאשם נתפס בבאר שבע בשתי הזדמנויות במקומות בהם היה מצופה למצוא פועלים. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון להכריע בסוגיה האם הנאשם הגיע לישראל לעבוד אם לא, לדידי אין בכך כל רבותא. אם בא הנאשם לעבוד ואם הגיע על מנת לבקר את משפחתו, הרי שמדובר בסיטואציות אנושיות קשות וכואבות, אשר אינן משנות את רף הענישה בנסיבותיו של הנאשם.

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל למשך 30 יום בניכוי ימי מעצרו מיום 2.5.2010.

ג.מאסר מותנה של 2 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור על כל עבירה כנגד חוק הכניסה לישראל.

בנסיבות העניין, ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, לא מצאתי לנכון להשית עליו קנס.