מדינת ישראל נ' אדקידק

החלטה

בפני בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדרו ואשר נוגעים לתאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל במעבר חציה, ובשבגינה הורשע בגרימת נזק לרכוש או לאדם, רשלנות, אי מתן אפשרות להשלים חציה בבטחה ונהיגה ללא ביטוח, בניגוד לסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, בניגוד לתקנות 21(ב)(2) ו67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 ובניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל – 1970.

לנאשם נשלחה הזמנה להתייצב למשפטו ביום 19.3.12, הוא לא הגיע ועל כן נשפט בהעדרו וננגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪, 6 חודשי פסילה ו-6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. המאשימה טענה בטיעוניה לעונש כי הנאשם לא נפסל מנהלית.

הנאשם עותר לביטול פסק הדין שכן לטענתו לא ההתייצב לדיון כיוון שלא קבל את ההזמנה לדיון אלא רק את ההודעה על פסק הדין. עוד טען כי יש לו טענות טובות כנגד המיוחס לו, אך לא פירטן. ובנוסף טען כי נפסל ל- 60 ימי פסילה מנהלית- עובדה שאושרה גם על-ידי המאשימה בתגובתה לבקשה.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר: העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והעילה השנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין. [ראה: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.7.09); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.2.04); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.6.03)].

הנאשם טוען כי לא ידע על מועד הדיון. ואולם מעיון בתיק עולה כי לנאשם נשלחה הזמנה על-ידי מזכירות בית המשפט ליום הדיון וזו חזרה כ"לא נדרש" , הנאשם לא הוכיח כי לא קיבל דבר הדואר בנסיבות שלא היו תלויות בו ועל כן יש בכך מסירה לכל דבר וענין.

לעניין מהות העבירה – הנאשם לא טען כל טענה קונקרטית באשר לחפותו, אלא טענה כללית כי יש לו טענות טובות ולא די בכך, ומשכך אין מקום לקבל את הבקשה גם מטעם זה.

לפיכך אני דוחה הבקשה לביטול הכרעת הדין.

לענין גזר הדין, אני מקבלת הבקשה חלקית ומורה על הפחתת תקופת הפסילה ב-60 ימים – הימים בהם נפסל מנהלית. היות שטיעוני המאשימה היו לוקים בחסר, אני מפחיתה חודש נוסף מתקופת הפסילה שהשתתי על הנאשם, כך שהנאשם ירצה 3 חודשי פסילה בלבד (לאחר ניכוי), אשר יחושבו מיום שהפקיד רישיונו (11/2/13), יתר רכיבי העונש יוותרו ללא שינוי.

בנוסף, אם לא שילם הנאשם את הקנס, אני מורה על ביטול קנסות הפיגורים, אך זאת בתנאי שהנאשם ישלם את הקנס שהושת עליו – 1,000 ₪ בתשלום אחד עד לא יאוחר מיום 10/4/13.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: