מדינת ישראל נ' אדעיס

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע שתי עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון רכב, נהיגה ללא תעודת ביטוח והסעת תושב זר שלא כדין.

2.בהתאם לאישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, ביום 3.6.2013 על כביש בסמוך לתל ערד, נמצא הנאשם שהינו תושב הרשות הפלסטינאית כשאין בידו אישור כניסה כחוק לישראל. במועד זה נהג הנאשם ברכב כשאין בידו רישיון רכב בתוקף או רישיון נהיגה בר תוקף בישראל או תעודת ביטוח בת תוקף. במועד הנ"ל הנאשם הסיע שניים שהינם תושבי הרשות הפלסטינאית אשר נכנסו לישראל כשאין בידהם אישורי כניסה כחוק.

בהתאם לאישום השני שבכתב האישום המתוקן, בתאריך 2.1.2013 בשכונה 4 שבערערה בנגב נמצא הנאשם שהינו תושב הרשות הפלסטינאית כשאין בידו אישור כניסה כחוק לישראל.

3.במסגרת ההסדר הוסכם כי כל צד יטען באופן חופשי.

4.המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בעבירות שב"ח וזאת תוך ביצוע עבירות נלוות, לנאשם שהינו בעל עבר פלילי הוא בן 4 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל. המאשימה עתרה להשית על הנאשם את הרף העליון אותו הציעה וטענה כי אין לחרוג ממתחם זה.

המאשימה טענה כי לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות דומות בגינן ריצה מאסרים ממושכים בפועל ואולם לא היה בכך כדי להרתיעו מלשוב ולבצע את אותן העבירות.

המאשימה טענה כי הנאשם פגע בערך המוגן של שמירה על ריבונות המדינה. המאשימה טענה כי מקבץ העבירות והאירועים מחריפים את הפגיעה בערך המוגן. המאשימה טענה כי יש לתת משקל לשיקולי הגמול וההרתעה.

ב"כ המאשימה תמכה טענותיה בפסיקה.

5.ב"כ הנאשם עתר להטיל על הנאשם עונשים של מאסר מותנה וקנס.

ב"כ הנאשם טען כי הרף התחתון של עבירת השב"ח לא יכול להיות בדמות מאסר בפועל, שכן בעניינו של שב"ח לא ניתן לחרוג לקולא ממתחם עונש, בהעדר שיקולי שיקום, מה שמביא לכך שענישת שב"ח תהיה מאסר חובה, וזאת בניגוד לחוק ולהלכות בית המשפט העליון.

ב"כ הנאשם טען טענה דומה ביחס לעבירה של הסעת שב"ח והפנה להנחיות פרקליט המדינה בעניין זה.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם נכנס לישראל לצורכי עבודה ופרנסה בלבד ובזמן ביצוע העבירות בתו בת ה-15 של הנאשם עמדה בפני ניתוח בבטנה (הגיש מסמך רפואי בעניין זה -נ/1). עוד ציין כי הנאשם אב ל-7 ילדים, שמצבו הבריאותי איננו שפיר והציג אישור אודות אשפוזו (נ/2). ב"כ הנאשם ציין כי אחיו של הנאשם נפל לפני מספר שנים מגג גבוה והפך למשותק ושכל עול הפרנסה מוטל על הנאשם.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה, עם כי אישר כי אין בידיו פסיקה התוכמת בעמדתו העונשית, בנסיבות דומות.

6.הנאשם אמר את דברו לבית המשפט. הנאשם מסר שהוא נכנס לישראל והוא מצטער. הנאשם ציין כי היה נכנס לישראל בכדי להשיג כסף לניתוח של בתו. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט והוסיף כי הוא מפרנס את משפחתו המורחבת.

דיון

7.בהתאם לסעיף 40 ג (א) לחוק העונשין, מתחם הענישה נקבע בהתאם לערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בערך חברתי זה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (לרבות אלה המפורטות בסעיף 40 ט (א) לחוק העונשין, ככל שאלה מתקיימות).

8.סבור אני כי בהתאם לסעיף 40 יג (ב) לחוק העונשין יש לקבוע מתחם עונש לכל אישום בנפרד ואולם סבור אני כי יש מקום לגזור עונש אחד כולל לכלל האירועים.

מתחם העונש בעבירת השב"ח – האישום השני

9.הערך המוגן בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, הוא שמירה על ריבונותה של המדינה. לכך יש להוסיף כי קיים ערך מוגן נוסף והוא שמירה על ביטחון המדינה, שכן כבר הוכח, לצערנו, כי לא פעם מפגעים ומחבלים ביצעו זממם תוך כניסה לישראל שלא כדין מה שמכביד על גורמי הביטחון בשמירתם על גבולות המדינה. יחד עם זאת, יש להבחן בין עבירת הכניסה לישראל אשר על דרך כלל לא מאופיינת כעבירת ביטחון לבין עבירת ההסתננות אשר מוגדרת כעבירה ביטחונית.