מדינת ישראל נ' אדעיס(עציר)

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום אני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 1 (ב) + 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

ניתנה והודעה היום כ"ו ניסן תשע"ב, 18/04/2012 במעמד הנוכחים.

נירה דסקין, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של שהייה שלא כדין בישראל וזאת בנסיבות בהן בתאריך 22.3.12 בשעות הבוקר שהה בלוד ללא אישור כניסה.

כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן חודש ימים והמאשימה מבקשת להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה ולהשית מאסר במצטבר לו וכן קנס ואילו הסנגורית מבקשת להאריך את המאסר המותנה ולחלופין להסתפק בתקופת המאסר המותנה וככל שיושת מאסר, יהא זה בחופף לו.

שקלתי נסיבות העניין, טיעוני ב"כ הצדדים.

ההלכות באשר לעבירות על חוק הכניסה ידועות וכך גם ידוע מדרג הענישה – ראה הלכת פרג'ין.

ככל שמדובר בכניסה ראשונה הרי נוטים בתי המשפט להקל בענישתו של נאשם ואכן בפעם הקודמת הושת על הנאשם רכיב של מאסר בפועל ל- 12 ימים בלבד אשר חפף ימי מעצרו אותה עת וכן מאסר מותנה. עתה כבר לא יכול לעמוד לימינו של הנאשם נימוק של עבר נקי ולהפך, הנאשם כבר הוזהר בעצם שאם יחזור ויכנס לישראל פעם נוספת הרי יאסר בגין התיק הקודם לחודש ימים.

לא מצאתי כי התקיימו הדרישות המופיעות בחוק העונשין והמצדיקות החרגת עניינו של הנאשם מהכלל לפיו מקום בו תלוי עונש מאסר מותנה כנגד נאשם יפעילו בימ"ש.

יחד עם זאת בבואי לגזור דינו של הנאשם מביאה אני בחשבון את מכלול הנסיבות לקולא כפי שפורטו על ידי הסנגורית לרבות ההודאה, העובדה שמשפחתו של הנאשם מצויה במצוקה קשה וזאת בין השאר נוכח המצב הבריאותי הקשה של אביו ואחיו הבכור ובעצם פרנסת המשפחה תלויה על כתפי הנאשם.

עוד מביאה אני בחשבון כי בדרך כלל מאסרו של תושב אזור קשה ממאסרו של תושב ישראלי וזאת משום שנמנעים ממנו בדרך כלל ביקורי בני משפחה אשר יש בהם כדי להקהות במידה מסויימת מחריפותו של עונש המאסר.

לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות לחומרה ולקולא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.עונש המאסר המותנה בן חודש שהושת על הנאשם בת"פ 776-08-10 יופעל.

2. חודשיים מאסר בפועל.

לפנים משורת הדין אני מורה כי מחצית מעונש המאסר המותנה שהוריתי על הפעלתו תרוצה בחופף לעונש המאסר שהושת ומחצית במצטבר באופן שבסך הכל ירצה חודשיים ו- 15 יום אשר ימנו מיום 22.3.12.

3.3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה על חוק הכניסה לישראל.

4.בהתחשב בגילו של הנאשם, במצבם הבריאותי הקשה של בני משפחתו ובמצוקה בה מצויה משפחתו נמנעת אני מהשתת קנס הגם שטיעוני המאשימה לעניין רכיב הקנס, במישור העקרוני, מתקבלים על דעתי.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ו ניסן תשע"ב, 18/04/2012 במעמד הנוכחים.