מדינת ישראל נ' אדסון(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית, נהיגה בקלות ראש, הפרעה לשוטר ומסירת ידיעה כוזבת.

עפ"י האמור בכתב האישום, בהתאם להחלטת כב' השופט רום במ"ת 1398-05-11 אמור המשיב לשהות במעצר בית לילי בין השעות 19.00 ועד 6.00 למחרת. ביום 12.1.12 בשעה 00.49 הבחין השוטר שפיק במשיב כשהוא יושב ברכב מסוג פג'ו, כשהרכב מונע. השוטר ניגש למשיב וביקש ממנו להזדהות וזה בתגובה החל להימלט עם הרכב מהמקום. תוך כדי נסיעתו, המשיב סטה מנתיב נסיעתו והתנגש ברכב חונה מסוג איסוזו.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 24.1.12 חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, אין לייחס משקל רב, אם בכלל, לאופן שבו זוהה המשיב ע"י שוטר הסיור.

כאמור השוטר אינו מכיר את המשיב על רקע עבודתו הקודמת, והלכה למעשה הזיהוי בוצע באופן שבו הסתמך השוטר על מס' הרישוי של המכונית , בירר את פרטי הבעלים שהוא המשיב שלפנינו, ובהמשך הוציא את פלט תמונתו, וכאמור רק אז זיהה אותו כמי שלכאורה נהג ברכב.

בנסיבות אלו, לדברי ב"כ המשיב אין המדובר בזיהוי כדין, ואף לא כזה שיש לראותו "כזיהוי ספונטני" אשר גם הוא עפ"י הפסיקה בעל משקל נמוך .

כך גם יש לדברי ב"כ המשיב להטיל ספק בטענה לפיה לאחר האירוע המשיב לא נמצא בביתו שכן עיון בדוח הפעולה של השוטר מגלה כי זה לא הצליח לאתר את הדירה בה אמור להימצא המשיב שכן "אין מספרים או כתובת מדויקת על הבתים" וההגעה לדירה ממנה לא היה מענה נעשתה עפ"י הערכה בלבד". אל מול חוסר בהירות זו, ישנה את עדות האם אשר טוענת כי בזמן האמור, לפי מה שזו זוכרת , המשיב היה בדירה יחד עימה.

בצד קביעה זו הוסיף וציין ב"כ המשיב כי ישנו קושי לטעון בדבר מסוכנותו של המשיב, בשעה שהמשטרה בעצמה "לא יצאה מגדרה" על מנת לאתר את המשיב, כאשר הלכה למעשה ביקרה אותו בכתובת מעצר הבית פעם אחת בלבד ואילו שני ניסיונות איתור נוספים נעשו בכתובת אחרת שאינה כתובת מעצר הבית שלו ברח' רבי עקיבא בבאר-שבע.

בסופם של דברים, ב"כ המשיב סבור כי גם אם בימ"ש ימצא כי ישנן ראיות לכאורה הרי שניתן להורות על שחרורו וזאת תוך הכבדת התנאים, כאשר המשיב ישהה בעיר נתיבות ובתנאי מעצר בית מלא.

ב"כ המבקשת מנגד, סבור כי די בזיהוי של המשיב ע"י השוטר בצירוף חו"ד מז"פ בהיעדר ראיות לפריצה, על מנת להצביע על קיומן של ראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר זו נלמדת הן נוכח המתואר בכתב האישום והן נוכח העובדה שלכאורה המעשים בוצעו אגב הפרה של תנאי השחרור.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה שהובא לעיוני הנני לקבוע כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה עם חולשת מה בצידן לגביה אתייחס בהמשך.

ראייה לכאורית ראשונה, נוגעת לעובדה שאינה שנויה במחלוקת והיא כי הרכב המעורב ושברח מהשוטר וביצע התאונה הנו רכבו של המשיב אשר נמצא בשימושו.

ברי כי בכך אין די נוכח טענת הגניבה ובכלל, וכי הראיה המרכזית בענייננו היא זיהויו של המשיב על ידי השוטר אלגלאוי. שוטר זה מציין בדו"ח הפעולה מתאריך 12.01.12 כי במהלך משמרת סיור בשעת לילה מאוחרת, הבחין ברכב פג'ו כשהוא מונע, ובו יושב הנהג ומשוחח בטלפון מסוג איי -פון בצבע לבן שצדדיו כתומים. השוטר ניגש לנהג ומבקש ממנו להציג בפניו תעודת זהות. הנהג מוסר כי אין בידו תעודת זהות. בהמשך מבקש השוטר למסור לו פרטים בע"פ והנהג בתגובה בורח מהמקום בנסיעה. השוטר מתחיל במרדף ולאחר דקות ספורות מאתר את הרכב המונע לאחר פגיעה חזיתית ברכב אחר, כאשר הנהג איננו ברכב.

כאן המקום לציין כי בדיקת זהות בעל הרכב וכן צפייה בתמונתו נעשית עוד בזירה עצמה, על ידי המסוף שבתוך הניידת, היינו פרק זמן קצר ביותר (דקות בודדות) לאחר שהשוטר נחשף לפניו של מי שהיה בתוך הרכב. רק כשבוע מאוחר יותר במהלך גביית העדות, הוצגה לשוטר בשנית תמונת המשיב וזה זיהה אותו פעם נוספת.

עוד ביחס לכך, הרי שזה מוסר בהודעתו כי יכול היה להבחין בפניו של נהג הרכב שכן: "לא היה תאורת רחוב אך תאורת הניידת הייתה מופנית כלפי הנהג וראיתי את פניו בבירור, כמו כן כאשר דיברתי איתו האור הפנימי ברכב שלו היה דלוק."

לסיכום שאלת הזיהוי, אכן אין המדובר במסדר זיהוי חי או בשוטר שיש לו הכרות מוקדמת עם המשיב כך שיכול היה למסור פרטים לגביו מבלי להיעזר בשימוש בפלט המחשב. יחד עם זאת, בשלב המעצר אין בית המשפט נכנס לשאלות הנוגעות למשקל ולמהימנות שיש ליתן לדברי השוטר ולאופן הזיהוי ואלו כאמור, דינן להתברר במסגרת התיק העיקרי.

ראייה נוספת שיש בה כדי להצטרף לזיהוי כאמור לעיל, נוגעת לכך שמיד בסמוך לאחר האירוע, שוטרת סיור הגיעה אל כתובת מעצר הבית בו אמור היה המשיב לשהות - אולם לא היה כל מענה. נתון זה יש בו לכאורה להתיישב עם כך שהמשיב יצא את ביתו באופן שיכול היה לבצע המיוחס לו, ומאידך יש בו כדי להחליש את טענת האליבי מצד האם.

כאמור יום למחרת האירוע המשיב הגיע לתחנת המשטרה ומסר כי במהלך השעות בין 18.00 עד הבוקר רכבו נגנב ומשכך יש לכאורה להעיד כי לא הוא זה שהיה ברכב בעת המלטותו מן השוטר.

ביחס לטענה זו טוענת ב"כ המבקשת כי מדובר בהודעה כוזבת ומשכך גם בחרה להאשימו בעבירה שבה נדון. הראיות ביחס לעבירה זו נובעות כאמור מכך שלכאורה המשיב נצפה ע,י שוטר הסיור וכן נוכח כך שעפי' חו"ד מז"פ שבוצעה ברכב צוין כי "חלונות הרכב נמצאו שלמים, חלון דלת קדמית שמאלית לא נמצא במסילה שלו, אין סימני פריצה אלימים במנעולי הרכב, מתנע שלם."