מדינת ישראל נ' אדמוני

הכרעת דין

כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 24.8.11, הודעת תשלום קנס בגין נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף, שאין בצידו הימני קו קטעים (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 14.2.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ר רועי גרפי, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העידה הנאשמת והוגשו מכתב שכתבה ל"נתיבי איילון" והמענה שקיבלה, שסומנו נ/.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 24.8.11, בסמוך לשעה 10:05, נהגה הנאשמת בקטנוע בכביש מספר 20, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעה בסמוך לק"מ 16, נצפתה על ידי עד התביעה כאשר היא נוסעת בשול השמאלי.

העד הורה לנאשמת לעצור את הרכב ורשם מפיה את הדברים הבאים:" שאני הולכת לערער על זה. הצלתי את עצמי מתאונה".

על פי גרסת הנאשמת, היא נהגה כאמור, אך נאלצה לסטות לשול, על מנת להימנע מפגיעה מרכב שסטה לעברה. הנאשמת העידה כי ירדה לכביש 20 במחלף לה גוורדיה, הגיעה עד לנתיב השמאלי ביותר ושם נסעה, כאשר נהגת רכב שנסעה לפניה אותתה ימינה, עברה נתיב, אך לפתע סטתה חזרה שמאלה והנאשמת נאלצה לסטות לשול השמאלי. לאחר מכן, המשיכה בנסיעה על השול על מנת להירגע. הנאשמת פנתה אל חברת "נתיבי איילון" על מנת לקבל צילומים ממקום האירוע, אך נענתה כי אין צילום רצוף במקום.

כאמור לעיל, הנאשמת הודתה כי נסעה כברת דרך מסוימת על השול השמאלי.

הנאשמת הוזהרה כי ניתן להרשיעה בעבירות נוספות, כעולה מעדותה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם ומכח הסמכות המסורה לי בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב– 1982 ולאחר שמצאתי כי ניתנה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן גם מפני עבירה זו, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת עברה עבירה של נהיגה על השול, בניגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה ומזכה אותה מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין כי נסע מאחורי רכב הנאשמת והבחין בה נוסעת על השול השמאלי, כאשר אין מאחוריה כל רכב העלול לסכן אותה וזאת לאורך כ-500 מטרים.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן העד עמד על כך שלא הסיט מבטו והבחין בביצוע העבירה בבירור.

גרסת הנאשמת לפיה סטתה אל השול על מנת להימנע מפגיעה, לא עשתה עלי רושם אמין. הנאשמת טענה כי נכנסה לכביש 20 לכיוון צפון ממחלף לה- גוורדיה, התעתדה לצאת במחלף השלום, שהוא המחלף הבא, אך עברה את כל נתיבי הנסיעה בכביש, עד לנתיב השמאלי ביותר, שם נסעה ומשם סטתה לשול השמאלי, כל זאת כאשר בכוונתה, לאחר מרחק קצר של נסיעה, לסטות שוב ימינה, אל עבר היציאה במחלף השלום. לא מצאתי כל הגיון בגרסה זו ויש בה כדי להשליך על אמינותה של הנאשמת.

בנוגע להרשעה בעבירה אחרת, הרי שהנאשמת העלתה את הטענה כי נסעה על השול הימני, כטענת הגנה ואף הודתה כי נסעה כברת דרך על השול "כדי להרגע" מסטיית הרכב כלפיה.

מכאן, שאין למעשה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המקרה וכאמור לעיל, ההסבר אותו הציגה הנאשמת לנסיעה על השול, לא עשה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשמת עברה עבירה של נסיעה על השול, בניגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ג , 14 מרץ 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: