מדינת ישראל נ' אגוזי(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, בשתי הזדמנויות. באחרונה שבהן הורשע, בנוסף, בתקיפה סתם, באיומים ובהחזקת סכין למטרה לא כשרה, אליבא לעובדות שני כתבי האישום המתוקנים לקולא.

באוקטובר 2011, בהיותו נתון בגילופין, הגיע לביה"ח לניאדו וטופל. כשבקשתו להתאשפז נענתה בשלילה צעק, סרב לעזוב את המקום, ולבסוף, כעבור מספר שעות, נטל לידיו זכוכית, ניסה לחתוך את ורידיו והמאבטחים מנעו זאת (ת"פ 12996-10-11).

כעבור כחודשיים וחצי, בדצמבר אותה שנה, לאחר שהובא באמבולנס לקבלת טיפול השתולל בחדר המיון ודרש כדורים. כשניסה מאבטח להוציאו תקפו, תקף מאבטח נוסף ואיים לרוצחו. כן איים על שוטר, עת הובל לתחנה, והכל בעודו מחזיק ברשותו סכין, בהיותו נתון תחת השפעת אלכוהול (ת"פ 42031-12-11).

העבירות דנן הינן אך המשך ישיר לעבירות שנעברו כשנתיים קודם, באוקטובר 2009, עליהן נשפט ודינו נגזר ביוני 2010, למאסר בפועל ולמאסרים על תנאי, אשר לא היה בהם כדי להרתיע.

באותו גז"ד צויין כי "מדובר באיומים בוטים ובהתנהגות נטולת רסן ופוגענית, שהסיכון בעטיה גובר משהחזיק ברשותו שני סכינים...". דברים דומים ניתן לומר גם על התנהגותו כיום. צויינה התמכרות לאלכוהול, לסמים ולתרופות. הנסיונות הטיפוליים שערך, בליווי אחיו הבכור, לא צלחו, בהעדר מוטיבציה ולאור נתוני אישיותו, עליהם עמדה אף באת כוחו. בסופו של יום "...משלא נפתח פתח להליך הטיפולי לא נותר אלא הפן העונשי והצורך להגן על שוטרים ועובדי ציבור העושים מלאכתם נאמנה, בנסיון לסייע לנאשם ולדומיו..". דברים אלו יפים שבעתיים כיום.

ראוי לציין כי באותה הזדמנות עתר בא כוחו להמליץ בפני רשויות שב"ס לשבצו בכל תוכנית טיפולית אפשרית ולהכינו לקראת יציאה מהכלא באמצעות הרשות לשיקום האסיר וכך הומלץ.

בפועל, בנובמבר 2011 פנה ליחידה לשיקום האסיר לאחר שימוש באלכוהול ובסמים. הוא הופנה לדיור חרום אך התקשה להסתגל. מאז שב לגור עם אמו, אשר ביטלה את צו ההרחקה נגדו עקב קשייה להתמודד עם בעיותיו ולהזניחו. האם התייצבה לצידו גם בדיון. דיווחה על קשייו, על חרטה ודיבורים על עבודה, מה שלא עשה בעבר. בנוסף הצרה על התפרקות המשפחה עקב מצבו.

מכל מקום, היחידה לשיקום האסיר המליצה להפנותו בדחיפות לגמילה ולאשפוז במחלקה לתחלואה כפולה, אף בכפיה, נוכח קושי משמעותי מצידו בגיוס כוחות להתמודדות, קושי בו נתקל בימ"ש זה גם בתיק הקודם.

על הרקע הזה ונוכח בעיית התמכרות בלתי פתורה עתרה ב"כ המאשימה למאסר בפועל במצטבר להפעלת המאסרים המותנים, לקנס ולפיצוי.

מנגד ציינה באת כוחו את מצבו הנפשי והבריאותי. מקבל קצבת נכות עקב מחלת הקרון ממנה סובל. הבהירה שהחל להשתמש בחשיש על מנת להקל על כאביו, שימוש שהפך בהדרגה להתמכרות לחומרים פסיכואקטיבים שונים, כיום אלכוהול. שימוש אותו נעשה נסיון להפוך לחוקי, אשר גם הוא כשל. שימוש אשר לזכותו יאמר שלא גרר ביצוע עבירות רכוש לצורך המימון, אך כן ביצוען של עבירות אלימות, מילולית ופיזית, כלפי עובדי ציבור שונים.

התייחסה לנסיבות כל ארוע וארוע ולשילוב האלכוהול עם הכדורים שמקבל אשר יצרו תגובה בעייתית. באשר לסכין הסבירה שלא זכר שהיתה ברשותו ומכל מקום לא התכוון לעשות בה שימוש. עתרה לעזור לו להשתקם נוכח רצונו לשמור על נקיון, כשהוא מודע לסבל שגורם למשפחתו. ביקשה, בסופו של יום, להסתפק בהפעלת המאסרים המותנים בחופף האחד לשני לצדו של כל רכיב נוסף.

קשה לסייע לאדם אשר מתקשה לעזור לעצמו, גם מקום בו כל פעם מישהו אחר מבני המשפחה מנסה לסייע לו. הדרך היחידה שנותרה כיום, טיפול במסגרת שב"ס, אפשרות שהנני תקוה כי תמומש, ככל שימצא מתאים וישתף פעולה.

אשר על כן, תוך שערה אני לקולא להודיה ולחסכון בזמן, מבלי להתעלם מהעבר ומהפגיעה בעובדי הציבור, והנני דנה לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשם ל - 27 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.

הנני דנה הנאשם ל - 6 חודשי מאסר אותם ירצה באם תוך 3 שנים יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון, למעט איומים או תגרה, או עבירה של החזקת סכין.

הנני דנה הנאשם ל - 3 חודשי מאסר אותם ירצה באם תוך 3 שנים יעבור עבירה של איומים או כל עבירה כלפי שוטרים או עובדי ציבור.

מורה על הפעלת עונשי המאסר המותנים למשך 6 ו - 3 חודשים, אשר הושתו בבימ"ש השלום נתניה, ביום 3.6.10, בת"פ 26270-10-09.

המאסרים המותנים יופעלו בחופף האחד לשני ובמצטבר למאסר שהושת כך שסה"כ ירצה הנאשם 21 חודשי מאסר בפועל, החל מיום המעצר - 19.12.11.

הסכין יושמד.