מדינת ישראל נ' אגבאריה(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום ב-ת.פ. 15427-09-10, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 245(ב) ו- 428 רישא (ולא 428(א) כפי שנטען בכתב האישום).

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בהחלטתי מיום 20.9.10, קבעתי כי יש במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים") וכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. באותה החלטה גם דחיתי את טענת המבקשת כי מתקיימת גם עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים. מאחר והחוק מחייב את בתי המשפט לבדוק קיומה של חלופת מעצר, כאשר יש בנמצא עילת מעצר וראיות לכאורה, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר כדי לבדוק אם החלופה שהוצעה ו/או כל חלופה אחרת שתוצע הינה חלופת מעצר ראויה.

ראוי לציין שעל החלטתי הנ"ל הגיש המשיב ערר. ערכאת הערעור דחתה את הערר. קבעה כי מתקיימת עילת המעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים והוסיפה כי בניגוד למה שאני קבעתי, מתקיימת גם עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים.

התקבל תסקיר מעצר ובו המלצה לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בביתם של ה"ה עימד וסמאהר חיאדרה, המתגוררים בסכנין, זאת בנוסף לאיזוקו של המשיב באזיק אלקטרוני.

לאחר שבחנתי חלופה זו הגעתי למסקנה שאין זו חלופה ראויה, שכן אין בה כדי להבטיח את מטרות המעצר שהינן במקרה זה:

א.איון מסוכנותו של המשיב.

ב.איון האפשרות שהמשיב ישבש את הליכי המשפט.

השמתו של המשיב במעצר בית מלא, בפיקוחם של ה"ה חיאדרה שנמצאו על ידי שירות המבחן מתאימים וראויים לשמש כמפקחים, בתוספת איזוקו של המשיב באזיק אלקטרוני, יאיין קרוב לוודאי את מסוכנותו אולם לא יהא בכך כדי למנוע ממנו ליצור קשר עם המתלונן, תוך שימוש באמצעים אלקטרונים הקיימים כיום לרבות טלפון, פלאפון, אינטרנט וכו'. לכן, אני סבור שאין מקום לשחרר את המשיב לחלופה שהוצעה.

סיכומו של דבר, אני מורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 15427-09-10.

ניתנה והודעה היום י"ב חשון תשע"א, 20/10/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

תקוה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: