מדינת ישראל נ' אגבאריה ואח'

גזר דין

כללי:

הנאשמים הובאו לדין בגין העבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 להלן: "החוק"), ביחד עם סעיף 335 (א)(1)(2) לחוק ובצרוף סעיף 29 לחוק וכן עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק. עבירות אלו יוחסו לשני הנאשמים.

לנאשם 2 יוחסה גם עבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק וכן עבירה של אחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק.

עובדות כתב האישום:

בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם 1 הינו אביו של הנאשם 2. שני הנאשמים טענו לזכויות מרעה על שטח מרעה ביער מגידו (להלן: "היער"). ביום 6.2.10 התפתח בין הנאשמים ובין משפחת המתלונן דין ודברים ביחס לזכויות המרעה ביער.

עוד נטען כי הנאשמים איימו על המתלונן ובני משפחתו בכוונה להפחידם ולהקניטם תוך שהם אומרים להם שבמידה ולא יצאו משטח המרעה יפגעו בהם.

הנאשם 2 ביחד עם אחרים מבני משפחתו תקפו בן משפחה של המתלונן בשם בהאא אגבאריה באמצעות כלי נשק קר לרבות אלות ומקלות.

עוד נטען כי במהלך האירוע תקף הנאשם 1 את המתלונן באמצעות חפץ וגרם לו לפצע במותן ומיד לאחר מכן דקר הנאשם 2 את המתלונן בפלג גופו העליון באמצעות סכין אותה החזיק שלא כדין בכוונה לגרום לו חבלה חמורה.

כתוצאה מהמעשים של הנאשמים נפצע המתלונן והובהל אל מרכז רפואי העמק כשהוא סובל מפצע דקירה בחזה אשר חדר לריאה וכן פצע במותן ימין. בנוסף, וכתוצאה ממעשיו של נאשם 2 ואחרים, נפצע בהאא וסבל משפשופים, נפיחות וכאבים בראש, במרפק שמאל, בכתף ופצע קרע קטן באזור פריאלי בראש.

הנאשם 1 פצע את המתלונן ואיים עליו ועל בני משפחתו.

הנאשם 2 גרם למתלונן לחבלה חמורה שלא כדין, בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה כשהוא נושא סכין שהינו נשק קר, פצע את בהאא שלא כדין, כשבעת התרחשות האירוע היו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע מעשה כשהם נושאים נשק קר ומאיימים על המתלונן ובני משפחתו בפגיעה שלא כדין.

הסדר הטיעון:

הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו על סמך הודאתם.

יחד עם הגשת כתב האישום המתוקן הוגשה הודעה על הסדר טיעון ובה הודיעו הצדדים כי הסכימו על כך שבית המשפט יטיל על הנאשם 1 עונש מאסר של 6 חודשים אותו יבצע בעבודות שרות, במידה ויימצא מתאים. יתר רכיבי הענישה לא היו מוסכמים והטיעון בהם יהיה חופשי.

כמו כן, לא היתה בין הצדדים הסכמה על רכיבי הענישה ביחס לנאשם 2, כך שהטעון היה חופשי.

לאחר שבית המשפט הרשיע את הנאשמים ובהתאם לבקשת הסנגור, הופנו הנאשמים לשרות המבחן אשר הגיש תסקירים ביחס לשניהם.

תסקיר שירות מבחן אודות נאשם 1:

שרות המבחן פרט את נתוניו של הנאשם 1 תוך התייחסות לתא המשפחתי המצומצם והמורחב.

מהתסקיר עולה כי נתוניו דלים, סיים 5 שנות לימוד, יודע קרוא וכתוב רק בשפה הערבית ומגיל צעיר יצא לעבודה כדי לסייע בפרנסת משפחת המוצא שלו וזאת עקב קשיים כלכליים.