מדינת ישראל נ' אברמוב

החלטה

1.כנגד המשיב דודיק דוד אברמוב, הוגשה ביום 1.8.10 בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין כתב אישום המייחס לו שני אישומים בעבירות של איומים והפרת הוראה חוקית.

הבקשה בכתב התייחסה לראיות לכאורה ועילת המעצר ובשוליה נכתב כי: "ניתן במצב הדברים הנוכחי להשיג את מטרת המעצר בדרך של החזרת המצב לקדמותו – דהיינו שהיית המשיב בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח ובתנאים, וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו."

בסעיף 9 לבקשה בכתב התייחסה המבקשת לתנאי השחרור.

2.במועד הדיון הצהיר ב"כ המשיב על קיומה של חלופה בתנאי מעצר בית מלא במוסד "צעדים לחופש" בחדרה.

ב"כ המבקשת התנגדה לחלופה המוצעת ועמדה על תנאי השחרור כמפורט בבקשה בכתב.

בהחלטה מיום 1.8.10, הורה בית המשפט לאחר עיון בבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים, על שחרור המשיב בתנאי מעצר בית מלא במרכז "צעדים לחופש", בצרוף ערבות עצמית, ערבות צד ג', איסור יצירת קשר עם המתלוננת, צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדה כספית.

3.בתאריך 11.8.10, הגיש ב"כ המשיב בקשה בכתב לעיון חוזר וביטול התנאים המגבילים.

בנימוקי הבקשה נטען כי המשיב שוחרר בתנאים, אך לא נקבע כי קיימות ראיות לכאורה ולאחר עיון בחומר החקירה "ניתן לקבוע כי לא קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את הגבלת חרותו של המבקש, יתרה מכך, גם במידה וקיימות ראיות בתיק, הן אינן מצדיקות ומספקות לצורך הגבלת חרותו של המבקש." (ראה סעיף 3 לבקשה בכתב).

4.התביעה הגיבה בכתב וטענה כי במהלך הדיון ביום 1.8.10 במסגרתו שוחרר המשיב לחלופה, לא חלק הסנגור על הראיות לכאורה, הדיון נסב סביב החלופה בלבד ומכך ניתן להסיק כי היתה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה.

5.הבקשה לעיון חוזר נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 16.8.10.

במהלך הדיון טען הסנגור כי לא נקבעו ראיות לכאורה ועילת מעצר ולאחר שעיין בחומר הוא סבור כי גם אם קיימות ראיות לכאורה הן אינן במשקל מספיק להגביל תנועתו של המשיב, לפיכך עתר להסרת התנאים של מעצר בית מלא במרכז "צעדים לחופש" וחזרתו של המשיב לביתו למעצר בית לילי בלבד בפיקוח ערבה.

ב"כ המבקשת היפנה להחלטת בימ"ש מיום 1.8.10, להצעת הסנגור לחלופה, ממנה ניתן להבין כי ישנה הסכמה לראיות ועילה, לא נקבע דיון נוסף לעניין הראיות ולא הוגש ערר על ההחלטה.

6.לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטת בימ"ש מיום 1.8.10, ספק בעיני אם עמדתו של הסנגור לעניין דיון בראיות במקומה.

הצעת הסנגור לחלופה טומנת בחובה לכאורה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אף בטרם עיין בחומר הראיות.

יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי הצדדים טענו בפני לעניין קיומן של ראיות לכאורה, מצאתי להתייחס בהחלטה זו לגופו של תיק.

7.בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם והמתלוננת הם בני זוג לשעבר, להם בן משותף.

בתאריך 17.9.09 ניתנה החלטה בתיק מ"ת 19044-09-09 לפיה על הנאשם לשהות בתנאי מעצר בית מלא במוסד "צעדים לחופש" ונאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת, בהמשך הוקלו תנאי מעצר הבית אך האיסור ליצירת קשר עם המתלוננת נותר על כנו.

האישום הראשון מתייחס ליום 29.7.10, כאשר הנאשם שהה בתחנת המשטרה, איים בפני החוקר בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת בכך שאמר שיגיע לבר המצוה של הבן עם אנשים ולא יהיה טוב ועוד הוסיף כי אלימות תהיה, הוא לא פרייר והכין עצמו לכלא.

האישום השני מתייחס ליום 29.7.10, כאשר במהלך שיחות בין המתלוננת והנאשם, הודיע הנאשם כי הוא יגיע לבר המצווה למלחמה והוסיף: "מה מחכה לך ולמאהב שלך בעבודה אחרי הבר מצווה" ועוד אמר כי אחרי הבר מצווה הוא יתנקם בה ובחשב של החברה.