מדינת ישראל נ' אברמוב(עציר)

פסק דין

ראשית דבר:

1.         לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה, (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 10/02/13, ע"י כב' השופט ערן קוטון, בת. פ. 5325-07-12.

2.         הערעור מפנה כנגד קולת העונש.

ההליך בבימ"ש קמא:

3.         כנגד המשיב הוגש לבית משפט קמא כתב אישום, המייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

4.         לפי הנטען בכתב האישום, ביום 02/07/12, נמצא המשיב, כשהוא מחזיק מחוץ לתחום ביתו בסכין מתקפלת על גופו, מתחת לחולצתו, באזור הגב, סכין שחוברה באמצעות שרשרת לחולצה אותה לבש, מבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

5.         בימ"ש קמא הרשיע את המשיב, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום והטיל עליו את העונשים הבאים:

ארבעה חודשי מאסר בפועל והפעיל עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים, אשר הוטל על המשיב בתיק פלילי (בית משפט קריות) 15264-04-10, זאת במצטבר לעונש המאסר שהטיל עליו בתיק נשוא הערעור; כך שסך הכל יהיה על המשיב לרצות 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף, גזר עליו 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של החזקת סכין שלא כדין .

השתלשלות העניינים:

6.         גזר הדין של בית משפט קמא ניתן ביום  10/02/13 וערעור המדינה הוגש ביום 21/03/13. בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, הגישה המערערת בקשה להקדמת הדיון משום שהמשיב אמור לסיים את ריצוי עונשו ביום 10/04/13.

7.         על יסוד בקשת המערערת נקבע הדיון בערעור ליום 04/04/13, אך לישיבה זו בא כוח המערער, עו"ד אלמלם, לא יכול היה להתייצב ומטעמו הופיעה עו"ד גב' ליזי פרוינד (מטעם הסנגוריה הציבורית), שביקשה דחייה. נעתרנו לבקשה וקבענו את הדיון ליום 07/04/13.

8.         בפתח הדיון בישיבה מיום 07/04/13, ביקש הסנגור לאפשר לו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הדין. הסניגור נימק את בקשתו בכך שהודעת הערעור לא מוענה אליו אלא למען של הסניגוריה הציבורית, ולכן הגיעה אליו באיחור.

עוד טען הסניגור, כי המשיב החליט בזמנו להימנע מלהגיש ערעור על הרשעתו בשל כך שכבר ריצה (במעצרו) חלק ניכר מעונש המאסר שהושת עליו.

המערערת התנגדה להארכת המועד וטענה, כי הודעת הערעור נשלחה לסנגוריה הציבורית בסמוך להגשת הערעור וזו יכלה לדעת פרטי הסנגור שטיפל בעניינו של המשיב מטעמה, ובהתאם להעביר לו את ההודעה ואת הזימון למשפט, הגם שנפלה שגגה בשמו ובכתובתו של הסנגור.

9.         בנסיבות העניין ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, החלטנו לשמוע את טענות הצדדים בערעור שבפנינו.

שיקוליו של המשיב להימנע מהגשת ערעור על עצם הרשעתו, הינם עניינו, ואין בהם כדי למנוע מלדון בערעורה של המדינה על קולת העונש, ערעור שהוגש במועד.

10.        נציין כי הסנגור טען כי בכוונתו להגיש בקשה בכתב להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הדין. הבקשה שהועלתה בעל פה לכל הדעות הוגשה לאחר שחלף המועד. המדובר בבקשה בעל פה שלא עלו בה נימוקים שיצדיקו דחיית מועד שמיעת ערעור המדינה לעניין העונש. 

טענות הצדדים:

11.        המדינה מערערת על קולת העונש. לטענתה, שגה בית משפט קמא בהשיתו מאסר בפועל נמוך וקל באופן משמעותי מרף הענישה הנוהג במקרים דומים. המדינה הפנתה לפסיקה, והדגישה  כי מדובר בעבירה שנועדה לסייע במיגור התופעה השלילית שהביאה עימה תרבות הסכינאות.