מדינת ישראל נ' אברהם רחבי שרלי

הכרעת דין

הנאשמת מואשמת בעבירה בניגוד לתקנה 67(א) לת"ת בכך שלא נתנה זכות-קדימה להולכי רגל שחצו במעבר חציה תוך קרבה מסוכנת של רכבה להולכי הרגל, אירוע מיום 8/4/10 יום ה' שעה 18:40 בצומת הרחובות ברויידא-פינסקר פתח-תקווה.

עד התביעה 1 העיד על-פי הנסיבות המפורטות ב- ת/1 לפיהן כשעמד סטאטי ברחוב הנ"ל כשפניו לכיוון מערב, זיהה את רכב הנאשמת מגיע ממערב למזרח, מתקדם לכיוון הצומת ותוך פניה שמאלה לצפון, זיהה שהנאשמת ממשיכה בנהיגה רצופה בתוך מעבר חצייה כשבתוך המעבר 3 הולכי רגל משמאל לרכב שחצו מצפון לדרום וכשהגיעה לקו התשיעי מתוך 12 קווים היו במעבר החציה מימין לרכב 2 הולכי רגל שנמצאו כבר על הקו ה- 3 במעבר החציה. הנאשמת עברה בין הולכי הרגל בצורה מסוכנת וגרמה ל- 2 הולכי הרגל שהיו מימינה לסגת בפתאומיות לאחור.

בהמשך, סימן לה לעצור בצד. היה איתו עד תביעה 2 – חוגי יעקב, מתנדב ית"מ שאף הוא רשם מזכר וכן ציין כי בנס לא נפגעו הולכי הרגל. כל זאת בשעת יום, ראות ברורה.

עד תביעה 1 רשם את תגובת הנאשמת במעמד קבלת הדו"ח: "אני מצטערת לא שמתי לב" ולאחר מכן ציין כי הנאשמת התקשרה למישהו מהמשטרה שיעזור לה וכן אמרה: "... ואתם שקרנים יש אלוהים, ישלם לכם. תתפסו אנשים אחרים".

עד התביעה גם רשם את התרשים ת/1א המתאר את תיאור האירוע.

בחקירתו הנגדית הציגה לו הנאשמת את התמונה נ/1 לגבי הצומת, חזר על גרסתו כי במעבר החצייה 12 קווים וכי הרכב בתמונה נ/1 מסתיר חלק מהקווים של מעבר החצייה.

בהמשך חקירתו הנגדית חזר על גרסתו בחקירה ראשית לפיה, הנאשמת חצתה בין הולכי הרגל 3 משמאל, 2 מימין, כשחלקם קופצים לאחור ואם לא היו קופצים היתה דורסת אותם (ע' 1 ש' 21) וכן ע' 2 ש' 4-5 ובסיום חקירתו הנגדית הדגיש כי היו שם תאונות רבות וכי היו הולכי על מעבר החצייה ונמנע אסון ולכן רשם לה את הדו"ח.

עד תביעה 2 חוגי יעקב רשם את המזכר ת/2 לפיו ראה את האירוע כפי שתואר ע"י עד תביעה 1 ובחקירתו הנגדית הבהיר כי הנאשמת חצתה עם רכבה בין הולכי רגל שהיו על מעבר החצייה מ שום שהגיעה במהירות וכן ציין כי התקשרה לחברה כדי להתייעץ.

הנאשמת בעדותה הנרגשת טענה שנסעה לאחר רכבים, יצאה מהשוק היתה צריכה לפנות שמאלה בצומת, הגיעה לצומת, "גלשה" אחרי רכב אחר. בפניה שמאלה, לפניה, לא היה רכב. לא ראתה את מעבר החצייה אך כשהתקדמה, ראתה את מעבר החצייה ובשלב הזה כבר היה רכב על מעבר החצייה. לטענתה לא היה אף אדם במעבר החציה ופתאום השוטר עד תביעה 1 קפץ אליה.

בהמשך חקירתה הנגדית בתשובה לשאלת בית המשפט טענה שאמרה לשוטר שהוא משקר וכי לימדו אותה לא להתווכח עם שוטרים, הכחישה שאמרה שהיא מצטערת ולאחר מכן טענה שזה המשפט הראשון שיצא לה כשראתה את השוטר (ע' 3 ש' 19) אישרה כי התקשרה למישהו במשטרה כדי לשאול אם לחתום אך לא חתמה על דברים לא נכונים אלא רק על קבלת הדו"ח.

בחקירתה הנגדית הסבירה שאמרה שהיא מצטערת כי לימדו אותה לא להתווכח עם שוטרים והיתה בתקוה שיבטל לה את הדו"ח או שתקבל קנס ותשלם אותו (ע' 3 ש' 27) וכן טענה שכשעצרו אותה חשבה שנעצרה בגלל הולך רגל שהיה 30 ס"מ מהמדרכה אך לא התחיל לרדת (ע' 3 ש' 29).

לאחר שבית המשפט בחן עדויות עדי התביעה, בחן ת1, ת/2, תשובותיהם בחקירה נגדית, נותרה עדותם אמינה על בית המשפט על כל פרטיה וממנה ברור כי הנאשמת נעצרה כאשר חצתה את מעבר החצייה כשבתוך המעבר, הולכי רגל שחלקם נאלצו לעצור ולסגת לאחור על-מנת להימנע מפגיעת רכב הנאשמת בהם.

גרסת הנאשמת לפיה לא היו כלל הולכי רגל במעבר החצייה, סותרת לחלוטין את גרסתה הראשונית במעמד קבלת הדו"ח: "אני מצטערת לא שמתי לב" ונדחית ע"י בית המשפט.

לאור האמור עמדה התביעה בנטל ההוכחה במשפט פלילי והוכיחה במידה הנדרשת על-פי עדות עדי התביעה האמינה על בית המשפט כאמור לעיל, כי בשעת וביום האירוע, הנאשמת נסעה וחצתה את מעבר החצייה שבו הולכי רגל כשחלקם נאלצים לסגת לאחור על-מנת להימנע מפגיעה.

אשר על כן, מוצא בית המשפט הנאשמת אשמה ומרשיעה בעבירה בניגוד לתקנה 67(א) לת"ת כאמור בכתב האישום שבפניי.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תשע"א, 22/09/2011 במעמד הנוכחים.

שלמה אטינגר נחשון, שופט

גזר דין

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לעונש, הרשעותיו הקודמות, ושקלתי נסיבותיו האישיות של הנאשם וותק הנהיגה, הריני גוזר את העונשים כדלקמן:

קנס כספי בסך 750 ש"ח או 75 ימי מאסר תמורתם. לתשלום תוך 60 יום.