מדינת ישראל נ' אביקזיר(עציר)

החלטה- בקשה להעברת מותב

בפני בקשה להעברת מותב לפי סעיף 143א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן:"החוק").

כנטען בבקשה, מאחר והדיון שהתקיים בפני ביום 13.5.14 בתיק דנן, נשא, למעשה, אופי של דיון לפי סעיף 143א לחוק, ואשר במהלכו הועלו הצעות מטעמו של בית המשפט אשר בסופו של יום לא נתקבלו על ידי הצדדים, מכאן שיש להעביר את הדיון בכתב האישום (ב"תיק העיקרי") למותב אחר, וזאת על פי סעיף 143א(א) לחוק.

הסניגור המלומד, עוה"ד מ. עירוני, מתנגד נחרצות לבקשה. לטעמו, הבקשה רצופה באי דיוקים, והיא שגויה הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית, ועל כן יש לדחותה על הסף.

יצויין, כי אף לטעמי, הבקשה לוקה באי דיוק עובדתי, כפי שאציין להלן.

בדיון שהתקיים ביום 13.5.14, אכן חשף בפני הסניגור המלומד, עוה"ד מ. עירוני, את העובדה כי העבירות המפורטות בכתב האישום נעברו, לכאורה, בעת היותו של הנאשם "אסיר ברישיון". חשיפה זו, לא נתקלה בכל התנגדות מפי התובע, עוה"ד נ. בינשטוק ששימש באותו הדיון כנציג המאשימה. הסניגור הוסיף והביא לידיעתי את מהותם של המגעים אותם ניהל עם המאשימה, ועניינם תיקון משמעותי של כתב האישום.

גם חשיפה זו לא נתקלה בכל התנגדות מצידו של התובע, כאמור.

משכך, ולאור כל אלו, אכן הצעתי לצדדים רעיונות כלליים למתווה שהיה ויאומץ על ידי הצדדים, יש בו כדי להביא לסיומו של התיק בהסדר טיעון.

הדיון התיאורטי המתואר לעיל נמשך, כאמור, לכל ארכו, ללא כל הבעת התנגדות מצידו של התובע.

עוד יודגש, כי כל הצעותיי בעניין זה, נבעו מנקודת ההנחה כי המגעים בין הצדדים אכן הניבו פרי, וההצעה שהוצגה בפניי, אכן משקפת את הסכמת הצדדים.

לאחר מספר שעות התייצב בפניי בא כוח המאשימה, בנוכחותו של ב"כ הנאשם שנכח באולם לצורך דיון בתיקים אחרים, והודיע בעל פה כי עתידה להתבקש בעניינו של תיק זה בקשת פסילה, שאכן הוגשה לאחר יומיים, ביום 15.5.14 בדרך של בקשה להעברת מותב, כפי שפורט לעיל, תוך שהוא מדגיש כי הסכמת הצדדים שהוצגה לפני בדיון, למעשה, אינה קיימת.

לסיכומם של דברים אומר, כי אני סבור שהנתונים אליהם נחשפתי ביוזמת הסניגור, ובהסכמתה המובלעת והברורה של המאשימה, אין בהם כדי לגרום ל"משוא פנים" ולעיוות דין עתידי. התבטאותי, ככל שהייתה כזו, התבססה על מתווה ההסדר שהוצג לפני כהסכמה בין הצדדים.

עתה, משהתברר כי מתווה זה אינו בנמצא עוד, הרי שמצויים אנו בנקודת ההתחלה לפיה בפני מונח כתב אישום, והעובדה כי אני מודע חלקית לעברו יש בה כדי להטריד (באופן תיאורטי, כמובן), את הסניגוריה ולא את המאשימה.

אני דוחה, אם כן, את נימוקי הבקשה דנן.

עם זאת, בשל שיקולים הכרוכים במראית פני הצדק, שלעיתים חשיבותם רבה עד מאד ומשמעותם רחבה, איעתר לבקשה.

זהו מקרה, כך לטעמי, שיש לנהוג בו כהדרכתו של משה רבינו לבני שבטי גד, ראובן ומנשה בבואם לבקש חבל ארץ ייחודי לנחלה להם תוך הבטחה כי יילחמו בעתיד לצד יתר השבטים. משה עומד על כך כי ראשית, יילחמו השבטים כתף אל כתף עם אחיהם, ורק לאחר מכן יקבלו את נחלתם הייחודית, וזאת על מנת למנוע לזות לשון לפיה לא נשאו שבטים אלו בעול המלחמה. ובמילותיו של משה רבינו – "והייתם נקיים מה' ומישראל" (ספר במדבר פרק לב' פס' כב').

נמצינו למדים, כי לעיתים אין די בצדק הפנימי ,אלא מראית פני הצדק כלפי חוץ אף היא חשובה ומשמעותית לא פחות, וכך אנהג גם במקרה דנן.

סופו של יום, הבקשה מתקבלת באופן שהמזכירות תעביר תיק זה לטיפולה של כבוד הנשיאה השופטת ש. דותן.

הדיון הקבוע לפני ליום 1.6.14 מבוטל בזאת. שב"ס יעודכן בהתאם.

מזכירות – נא להודיע ולשלוח העתק ההחלטה לכבוד הנשיאה.