מדינת ישראל נ' אבוזיאדה(עציר)

החלטה

ההליך

1.בפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב אשר הוגשה יחד עם כתב אישום (ת"פ 3840-07-10) המייחס לו שלושה אישומים שעניינם שב"ח-עבירות לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

זאת בתאריכים האישום הראשון- 6/7/10, האישום השני- 11/2/10 והאישום השלישי-28/1/10.

טענות הצדדים

2.המבקשת טוענת כי בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובכלל זה דו"חות פעולה של השוטרים אשר תפסהו כשהוא שוהה שלא כדין בישראל; גירסת המשיב-מודה במיוחס לו; תעודות עובדי ציבור לפיהן למשיב לא ניתנו היתרי כניסה ו/עבודה בישראל במועד הרלוונטי לכתב האישום. המשיב באמצעות ב"כ מודה בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון. ואולם-ביחס לאישום השני-טוען הוא כי: אכן הוצג אישור שהייה יחד עם זאת,אישור השהייה אינו כולל תמונה, מעבר לכך אין שום ראייה שמי שהציג את האישור הזה הוא אותו האדם... לא הסתפקו בזיהויו של המשיב בדבריו בלבד אלא ביצעו בדיקת טביעת אצבע".

ראיות לכאורה – בחינתן

3.בחנתי את תיקי החקירה ביחס לאישומים 2,3, שלגביהן חולק המשיב על ראיות לכאורה.

אין חולק כי למשיב היה במועדים הרלבנטיים לשני אישומים אלה אישור שהייה באיזור מרחב התפר. המשיב נתפס באותם זמנים כאשר הוא לא מצוי במרחב קו התפר.

בתיק החקירה ביחס לאישום השני, מצוין הודעתו של המשיב לפיה הוא יודע שהמצאותו בצומת שילת הינה בניגוד לאישור השהייה שלו.

להגנתו טען שהוא כבר שבוע לא עובד,זקוק לכסף והגיע למקום כדי להיפגש עם מעסיקו על מנת שיוכל לקבל את כספו.

בתיק החקירה ביחס לאישום השלישי, שעניינו תפיסת המשיב בשד' החשמונאים במודיעין מצויה הודעתו של המשיב. הוא מודה שאישור העבודה שבידיו הינו לעבוד בגבעת זאב (דהיינו במרחב התפר).

הוא אף הודה כי נסע במונית בדרך חזרה מהתחנה המרכזית של לוד, ולמעשה לא הכחיש את המיוחס לו כי אם טען ש"אנחנו טעינו ולא יודעים, אנחנו אנשים שיש להם רישיונות, הנהג אני נשבע לך לא יודע מה זה גבעת זאב".

המשיב הציג את אישור השהייה שלו לשהייה הכולל היתר עבודה במרחב התפר בין השעות 05:00-19:00 הנזכר בהודעתו.

יצויין כי יחד עם המשיב נעצר נהג שהסיע אותו ושב"ח נוסף. הנהג טען שלא ידע שאין לנ"ל אישורים לעבודה בישראל וכי חברים בתחנה אמרו כי האישורים בסדר וכו'.

ואולם-בדו"ח פעולה של השוטר שמעון אטיאס נכתב כי: "אמרתי לו (בדרך לתחנה) אתה יודע שאסור לך להיות שם, אך הוא אמר אין מה לעשות אני צריך את הכסף"

באישום הראשון- שלגביו הודה המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, לא היה לו אישור שהיה כלשהו, המשיב הודה כי הוא מודע לכך ובכ"ז עבד באיזור פ"ת.

אין בידי לקבל את טענת הסניגור המלומד כי יש לפקפק בזהות האדם שנחקר בשני האישומים 2,3 רק משום שלא נלקחו ט.א. הדבר אינו מתחייב, ולאור העובדה שהמשיב הציג תעודה הנחזית להיות תעודה מזהה ושלו והנחקר אף נחזה להיות המשיב. אין כל אינדיקציה במי מתיקי החקירה לכך שהתעודה נגנבה או זוייפה. המשיב רשאי להעלות כל טענה שימצא לנכון במסגרת התיק העיקרי, אך לצורך תיק הבקשה למעת"ה די במצוי בתיקי החקירה כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה .

הנה כי כן ועל יסוד האמור לעיל-אני קובעת כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל אחד ואחד מהאישומים נשוא כתב האישום.

עילת מעצר