מדינת ישראל נ' אבודגה

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק").

על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, בתאריך 7.1.10 בשעה 09:00 או בסמוך לכך, בשוק ברחוב ויצמן 125 בכפר סבא, הגיע נתנאל גורנו המשמש כפקח עירוני (להלן:"הפקח") לדוכן של משפחת הנאשם, והבחין כי יש חריגה מהיתר הוצאת הסחורה מעבר לדוכן.

לאור האמור, ביקש הפקח מבני המשפחה לסדר את הדוכן כנדרש.

בתגובה לכך, נטל הנאשם מוט פלסטיק שאורכו מטר לערך, הניף אותו לעבר הפקח באומרו "תעוף מפה לפני שאני אתן לך בראש".

במעשיו דלעיל, איים הנאשם על הפקח בפגיעה שלא כדין בגופו בכוונה להפחידו או להקניטו.

2.הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יחזור בו הנאשם מכפירתו, יודה בכתב האישום המתוקן ויורשע בגינו, וכן יתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו. ככל שהתסקיר יהיה חיובי, היינו כי הנאשם ישתף פעולה עם השירות, יקבל אחריות ויביע חרטה- תעתור המאשימה לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, שלגבי משכן ידברו הצדדים לאחר קבלת התסקיר, מע"ת ופיצוי ע"ס 500 ₪ למתלונן. ככל שהתסקיר יהא שלילי - יטענו הצדדים לעונש באופן פתוח, כשעמדת המאשימה תהיה למאסר בפועל והטלת רכיבי ענישה נוספים.

במידה והנאשם לא יתאים לביצוע עבודות שירות- ישובו הצדדים לדבר ביניהם בשנית.

3.מתסקיר שירות המבחן מיום 2.7.12 עולה כי הנאשם מוכר לשירות מאבחון ותקופת צו מבחן שנערכו בין השנים 2005-2006.

הנאשם בן 47, עובד כפועל בחנות ירקות של אחיו, ומתגורר עם בת זוגו לחיים וארבעת ילדיהם המשותפים בגילאי 4.5-13.

מרישומו הפלילי העדכני (ליום 19.6.12) עולה כי בעברו 2 הרשעות קודמות, משנת 1996 ו-2005, בגין עבירות דומות לתיק זה, ולא תלויים כנגדו תיקי מב"ד נוספים.

הנאשם הינו החמישי ברצף ששת ילדי משפחת מוצאו, בגילאי 42-53. הוריו כבני 73, פנסיונרים ילידי עיראק. לדבריו עבדו הוריו לאורך השנים והשתדלו לספק לילדיהם את צרכיהם, ומתאר מערכת יחסים תקינה בין בני המשפחה.

הוא הפסיק לימודיו לאחר 10 שנות לימוד ויצא לעבוד, ולדבריו לא גויס לצה"ל בשל העדר מוטיבציה ואי התאמה.

במשך השנים השקיע את כוחותיו בעבודה מאומצת, ובשנת 1987 הקים עם אחד מאחיו חברת בניה. כעבור כ-10 שנים הפחית באופן ניכר את עבודתו בחברה ועבר לעבוד עם שניים מאחיו בחנות ירקות בשוק, מקום עבודתו הנוכחי.

בשנת 1991 הכיר את חברתו לחיים, וכעבור מספר שנים בני הזוג עברו להתגורר בדירה משותפת. בשיחות עם הנאשם ובת זוגו במסגרת הליך האבחון הקודם, התייחסה האישה לאחריותו ומסירותו של הנאשם בעבודתו ובביתו, וציינה את הערכתה לקשר הקיים בינו לבנה מנישואיה הקודמים (שכיום הינו בן 26). הם התייחסו לעובדה כי בתם הצעירה נולדה עם לקות ראייה משמעותית הדורשת התמודדות אינטנסיבית ותובענית עם צרכיה בנושא זה, על רקע גילה הצעיר.

במפגש עם הנאשם באותה עת התרשם השירות כי הוא זקוק להתייחסות טיפולית ועזרה בהתמודדות עם תחושות תסכול וחוסר האונים שצבר במישורים שונים בחייו. ניכר כי הנאשם נמנע מלהתמודד בגלוי ולשתף את סביבתו הקרובה במצוקתו, וכי הוא חסר כלים מספקים להתמודדות. כתוצאה מכך, הוא מגיב במצבים מסוימים באופן אימפולסיבי ואף אלים.

בהתאם להערכה דאז- המליץ השירות על העמדת הנאשם בצו מבחן החל מיוני 2005 למשך שנה, ובמהלך התקופה האמורה השתתף באופן קבוע בקבוצה לטיפול בשליטה בכעסים שהתקיימה בשירות מידי שבוע. השירות התרשם כי הנאשם קשוב לתכני הקבוצה, משתף ומשתתף באופן מותאם ליכולותיו, ורוכש כלים להתמודדות מקדמת במצבי לחץ וקונפליקט.

באשר לעבירה נשוא הדיון - הנאשם מודה בביצועה, ומביע חרטה. הנאשם חווה אכזבה מעצמו נוכח הסתבכותו בפלילים פעם נוספת, ובפרט בעבירת אלימות. לדבריו - מדובר בפקח עירוני עימו הוא נפגש באופן תדיר סביב עבודתו בשוק, וכי במקרה זה פעל באופן חריג ומכשיל, שלתפיסתו – איננו מאפיין אותו בדרך כלל. הנאשם הדגיש כי מאז שעבר את הטיפול בתחום השליטה בכעסים הוא פועל באופן שונה עוד יותר, ומתרחק ממצבי קונפליקט.

הוא הדגיש כי לאחר האירוע התנצל בפני הפקח על הפגיעה בו.

במפגש הנוכחי, הדגיש הנאשם את הרגיעה והאיזון שחל באורח חייו בשנים האחרונות, תאר איזון ביחסיו עם בת זוגו והם פועלים באופן הדדי בטיפול בצרכי הבית והילדים נוכח הצרכים המיוחדים של בתם כבדת הראייה. הנאשם הדגיש כי ממשיך להיעזר בכלים הטיפוליים שביסס במסגרת ההליך הקבוצתי בשירות, וכי רואה בעבירה נשוא הדיון מעידה בהתנהגותו בלבד. לאור זאת, שלל צורך טיפולי כיום.