מדינת ישראל נ' אבו שלבכ(אסיר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

המשיב נעצר בגין חשד לביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 19/12/13 שהה הנאשם בשטח שיפוט ירושלים ללא אישור כדין.

באותן נסיבות, במהלך בידוק שגרתי במחסום קלנדיה, הבחין השוטר מיכאל בן עזרא בנאשם נוסע ברכב סקודה, המבקש לעבור במחסום. לבקשת השוטר בן עזרא, הציד המשיב לשוטר תעודת זהות מזוייפת.

המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אך טוען כי עניינו נופל לגדר המקרים בהם ניתן להורות על שחרורו בתנאים, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה.

מנגד, טוענת המבקשת כי שחרורו של המשיב לרבות קביעת הפקדה כספית, יביא למעשה לשחרורו בתשלום מהדין, שכן לרשויות החוק לא תהא דרך להביאו לישראל לצורך העמדתו לדין.

דיון

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל ועבירות נלוות.

המשיב הינו תושב האזור וקיים חשש להימלטותו מן הדין, באופן בו לא יתייצב לדיונים ולא ניתן יהא לאתרו ולהביאו למשפט בישראל. זו גם הסיבה המקימה עילת מעצר כנגד המשיב.

עם זאת, הלכה היא כי שיקול זה של הימלטות מהדין אינו חזות הכל, ואין בו לבדו להכריע את הכף ולהורות על מעצרו של חשוד רק מטעם זה.

בענין זה חזר ושנה בית המשפט העליון בבש"פ 6781/13 מוחמד קונדוס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17/10/13):

"עצם היותו של נאשם תושב האזור אינה מונעת את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, וזאת כאשר ניתן להבטיח את התייצבותו בהפקדת כספים ובביטחונות משמעותיים אחרים... עצם העובדה שנאשם הוא תושב האזור אינה מצדיקה בפני עצמה את מעצרו עד תום ההליכים מקום שבאותן נסיבות היה תושב ישראלי משתחרר לחלופת מעצר".

באותה החלטה נקבעו השיקולים העיקריים אותם ראוי שישקול בית המשפט שעה שהוא בא להכריע בשאלה, האם לשחרר לחלופת מעצר נאשם שמעצרו מתבקש עד לתום ההליכים בגין עבירה של כניסה לא חוקית לישראל.

בהתאם לאמור באותה החלטה, השיקול העיקרי מתייחס לשאלה, האם נלוו לעבירת הכניסה שלא כדין עבירות נוספות, ואם כן, מהי חומרתן, שכן "מקום שקיימות עבירות נוספות, שאלת ההתחמקות מן הדין אינה עומדת לבדה ולרוב יש לבחון גם את מסוכנותו של הנאשם, אם יפר את תנאי השחרור שעל קיומם אין למערכת האכיפה בישראל דרך לפקח באיזור" (שם, עמ' 10, סעיף 11)

רלבנטיות נוספת, היא בשאלה האם העבירות הנלוות נועדו לאפשר את המשך השהייה הלא חוקית בארץ או שמדובר בעבירות עצמאיות, שבוצעו במהלך השהות ואולי לשמן נועדה השהייה בארץ, אז מדובר ברמת חומרה גבוהה יותר.

שיקול נוסף, בעל משקל מרכזי, נוגע לקיומו של עבר פלילי של הנאשם. "לא הרי מי שזו לו כניסתו הבלתי חוקית הראשונה לישראל כמי ששב ונכנס לישראל ללא האישורים וההיתרים הנדרשים פעם אחר פעם" (שם, עמ' 11, סעיף 12) "ככלל, ביצוע עבירות חוזרות ונשנות של שהיה בלתי-חוקית מקשה על מתן אמון בנאשם" (בש"פ 10445/05 פלוני נגד מדינת ישראל)

בנוסף, יש להבחין בין מי שנושא עבר פלילי למי שעברו הפלילי נקי, וקיימת משמעות לסוג העבר הפלילי, קרי האם מדובר רק בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל או בעבר פלילי עשיר יותר.

בענין זה נפסק בבש"פ 6781/13 שאוזכר לעיל:

"כאשר מדובר במי שאין לחובתו עבר פלילי מכביד – ובכלל זה כאשר אין מדובר במי שלחובתו הרשעות רבות קודמות בעבירות של שהיה בישראל שלא כדין, וכאשר העבירה היחידה המיוחסת לו היא של שהיה בלתי-חוקית בישראל, אני סבורה כי ניתן להורות על שחרור לחלופת מעצר באזור, ולהבטיח את ההתייצבות לדיון בהפקדה כספית ובערובות כספיות משמעותיות"