מדינת ישראל נ' אבו רביעה

החלטה

בפני בקשה לפסילה עד לתום ההליכים אותה הגישה המדינה נגד המשיב לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) בתקנות התעבורה.

בבסיס טיעוני המדינה טענה בדבר מסוכנותו של המשיב אותה לומדת המדינה מרף המהירות המיוחסת למשיב בכתב האישום (157 קמ"ש במקום 90 קמ"ש) ומן העובדה כי המשיב נוהג משנת 2009 ולחובתו 5 עבירות קנס.

ב"כ המשיב הפנה בטיעוניו לכירסום שלטענתו הוא מהותי בחומר הראיות לפיו לשיטתו סיכויי ההרשעה בתיק קטנים.

עוד נטען כי ניתוח עברו התעבורתי של המשיב אינו מלמד על מסוכנותו.

דיון -

להבדיל מדיון בבקשה לביטול פסילה מנהלית בה נדרשת המדינה להראות ראיות גולמיות לכאורה נגד המשיב, תידרש המדינה להראות בבקשה מסוג זה ראיות לכאורה חזקות וככל האפשר נטולות כרסום מהותי.

משיב בבקשה מסוג זה נהנה מחזקת החפות ביחס לכתב האישום המיוחס לו ואין לבחון את הליך הפסילה המבוקש ע"י המדינה כסוג של "מקדמה" על חשבון ענישה עתידית שאולי תינתן במקרה של הרשעה.

בקשת המדינה לפסול אדם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לו תתקבל, פוגעת קשות בזכויותיו הבסיסיות לנוע ופעמים רבות גם בזכותו לעבוד.

להבדיל מהליך מנהלי בו תקופת הפסילה קצרה וקצובה מראש, בהליך זה החלטה על פסילה עד תום ההליכים עשויה להותיר את הנפסל ללא יכולת נהיגה חודשים ארוכים מאד ולכן הפגיעה האפשרית בזכויותיו טרם הרשעתו עלולה להיות קשה.

מאחר ובפגיעה בזכויות יסוד עסקינן, על בית המשפט לבחון בזהירות רבה את השאלה: האם הפגיעה המבוקשת מידתית ? האם הפגיעה המבוקשת עולה בקנה אחד עם מידת המסוכנות אותה מראה ומוכיחה המדינה בסל הראיות הנתון ?

גם אם יש הצדקה לפסילה המבוקשת לאור המסוכנות הנלמדת מהראיות, הרי שיש לבחון את משך הפסילה הראויה -

בבש"פ 8514/05 איוב אבו צעלוק נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון את ההלכה הבאה –

"במצב דברים זה נראה כי השימוש בתיבה "עד תום ההליכים" אינו יאה. אכן, פסילת רישיון נהיגה על פי הוראה זו יש בה מימד של ענישה טרם הרשעה וראוי כי השימוש שיעשה בה יהיה מדוד וקצוב בזמן. פסילה טרם הרשעה שאינה מוגדרת בזמן אינה מידתית ואין לקבלה."

אשר על כן, ההחלטה בבקשה מסוג זה תבחן לאור איכות הראיות שהציגה המדינה ולאחר מכן תבוצע הערכת מסוכנות הנשענת על אופי העבירה המיוחסת, נסיבותיה ועברו התעבורתי של המשיב על רקע ותק נהיגתו.

ודוק – לאיכות הראיות בבקשה מסוג זה משקל רב ומשמעותי אל מול ניתוח הראיות בהליך של בקשה לביטול פסילה מנהלית.

לעניין איכות הראיות שמציגה המדינה בבקשה מסוג זה, יצר בית המשפט המחוזי הקבלה בין הליכי מעצר למבחנים אותם ישקול בית המשפט בבקשות כגון אלו:

בע"ח 09-04-1753 מחוזי (מרכז) דגו יוסף נגד מדינת ישראל , (פורסם במאגר נבו) נקבע:

"הקש מסוים אני עושה מההלכה הנוהגת בדיני המעצר, שלפיה חולשה בראיות לכאורה מביאה לתוצאה מקלה יותר מהתוצאה שהייתה נפסקת אילולא חולשה זו. "

המדובר היה בבקשה לפסילה אותה הגישה המדינה בתיק שכרות שם קוצרה התקופה המבוקשת משמעותית בשל חולשת הראיות.